רנקביץ נ' צדוק

פסק דין

1.זו תביעה לפיצוי כספי עקב תאונת דרכים אשר התרחשה ביום 16.5.12 שבה היו מעורבים רכב התובע ורכב הנתבעת שהיה מבוטח אצל הנתבעת 2.

2.אין מחלוקת לגבי האחריות לתאונה. הנתבעת מודה שתוך כדי נסיעה היא פגעה ברכב התובע מאחור – אם כי לדבריה דובר בפגיעה קלה ביותר. הצדדים החליפו פרטים ואין מחלוקת שניתן היה להבחין בפגיעה קלה ברכב התובע. לכן הנתבעת אף הציעה שהרכב יתוקן במוסך קיאה בחולון אך התובע לא הסכים.

לטענת התובע המו"מ התמשך כחודשים וזו הסיבה אשר בגללה הרכב נבדק על ידי שמאי רק ביום 24.7.12, למעלה מחודשיים לאחר האירוע.

3.על פי ממצאי השמאי דרוש הסכום של 1,850 ₪ לתקן את החלק האחורי של רכב התובע. מכאן תביעת התובע העותר לסכומים הבאים:

א. תיקון הרכב 1,850 ₪.

ב. שכ"ט שמאי 464 ₪

ג. אגרת בית משפט 50 ₪

ד. הוצאות 500 ₪.

סה"כ – 2,864 ₪.

הרכב לא תוקן בפועל, לטענת התובע עקב חוסר אמצעים כספיים.

4.לאחר ששקלתי את טענות צדדים החלטתי לקבל את התביעה באופן חלקי ולהלן הנימוקים לכך:

א. מכלל הראיות מקובלת עלי טענת התובע שבעת ההתנגשות אכן נגרם נזק לרכב. אם לא כן אין כל הסבר הגיוני מדוע הנתבעת התנדבה לתקן את הרכב במוסך בחולון.

ב. הקושי לפני בית המשפט הוא כיצד לכמת את נזקי התובע. לדברי התובע דובר ברכב עבודה שנסע בכביש יום יום בין מועד התאונה לבין מועד הבדיקה – לכן קשה מאוד להיות בטוח שהנזקים שפורטו בדוח השמאי נגרמו בעת התאונה. לשיטתי על בית המשפט להפחית מסכום הדוח שליש עקב אי הוודאות.

ג. מעבר הדוח ולהוצאות השמאות אין מקום לפצות את התובע בכל פיצוי נוסף.

אשר על כן אני מחיב את הנתבעות, ביחד ולחוד, לשלם לתובע את הסכומים הבאים:

2/3 מהתיקון 1,215 ₪.

1/2 הוצאות השמאי 232 ₪

סה"כ 1,447 ₪.

הסכום יישא הפרשי הצמדה וריבית על פי חוק החל מום הגשת התביעה עד התשלום המלא בפועל.