רנץ נ' מדינת ישראל

החלטה

בקשה להארכת מועד להישפט תיענה במשורה, רק מקום בו הוכיח המבקש כי חלו נסיבות חריגות המאפשרות מתן אורכה כאמור. אין לאפשר הגשת בקשה להישפט באיחור, אלא במקום בו אדם לא ידע ולא יכול היה לדעת כי תלוי ועומד כנגדו אישום (ב"ש (נצרת) 2003/08 שלבי נ' מדינת ישראל).

הבקשה שלפני אינה מגלה נסיבות חריגות כנ"ל:

המבקש מאשר בבקשתו כי הודעת הקנס הומצאה לו כדין, שכן לדבריו זו נמסרה לידי אשתו. יש לראות אפוא את המבקש כמי שידע על כך שתלוי ועומד כנגדו אישום. הבקשה אינה מגלה נסיבות המצדיקות את מחדלו מלהגיש בקשה להישפט במועד.

הטענה כי אשת המבקש נהגה ברכב נטענת בלא כל הסבר כיצד לפתע נודעה זהות הנהג, ולכן נראה כי מדובר לכאורה בגרסה כבושה. ככזו חסרה היא לכאורה את אותו כוח שכנוע יוצא הדופן הנדרש למסקנה בדבר קיומו של עיוות דין בהרשעה או בעונש (ראו: ב"ש (מחוזי ירושלים) 8935/09 כדורי נ' מדינת ישראל).

יודגש כי כאשר מדובר בבני זוג יש להציג הסבר בעל משקל של ממש לתמיכה בטענה בדבר זהות הנהג, בשל החשש מהודאות שווא ונטילת אחריות על מנת לפטור מאשמה את בן הזוג שעברו הפלילי מכביד יותר (ראו: ע"פ (י-ם) 5031/09 דואק נ' מדינת ישראל וכן: (ע"פ (י-ם) 2075/10 ספדה נ' מדינת ישראל).

ככלל, מששולם הדו"ח, רואים את הנאשם כאילו הודה באשמה, הורשע ונשא את עונשו (סעיף 229(ח) לחוק סדר הדין הפלילי).

משכך, הבקשה אינה בסמכות ביהמ"ש.

לאור האמור, הבקשה נדחית.

ניתנה היום, כ"ג שבט תשע"ב, 16 פברואר 2012, בהעדר הצדדים.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: