רן נ' סאסי

החלטה

1.בפני בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית משפט לתביעות קטנות ברחובות מיום 22.02.13, בת"ק 35691-10-12 (כב' השופט בדימוס ג. ברק), אשר קיבל את תביעת המשיב בחלקה, וחייב את המבקש (הנתבע) לשלם למשיב סך 5,727 ₪, ובהוצאות בסך 300 ₪.

2.פסק דינו של בימ"ש קמא-

כמתואר בפסק הדין, המשיב טען בכתב תביעתו כי נסע ברכבו ברח' אצ"ל פינת דרך יבנה ברחובות ועמד לפני רמזור אדום, כאשר לפתע הופיעה המבקש כשהוא נוהג ברכבו ופגע בחלק האחורי של רכב המשיב. המשיב הגיש תביעה בגין נזקיו כתוצאה מתאונה זו בזך 6,571 ₪, סכום הכולל את הנזק הממשי שארע לו לטענתו וכן שכ"ט שמאי.

המבקש טען בכתב הגנתו כי אכן עמד מאחורי רכבו של המשיב כאשר הרמזור האיר באור אדום, וכאשר התחלף האור לירוק לא הבחין ברכב המשיב, שעדיין עמד, התקדם לעברו עד למפגש בין חלקו הקדמי התחתון של רכב המבקש ובין וו הגרירה שבלט כ-20 ס"מ מרכבו של המשיב. הדבר גרם לנזק קל. באשר לחוות דעת השמאי טען המבקש בפני בימ"ש קמא כי אין מפורט בחוות הדעת באיזה נזק מדובר, ולטענתו אין המדובר בנזק שנגרם כתוצאה מהתאונה שבנדון אלא בפגיעה קודמת, וכי המשיב מנסה "להלביש" עליו גם נזקים קודמים.

לאחר שבחן את טענות הצדדים, הגיע בימ"ש קמא למסקנה כי ההנחות שמעלה המבקש בכתב הגנתו לגבי הנזק שנגרם למשיב כתוצאה מהתאונה- ובית המשפט מוכן היה לקבל כי הפגיעה היתה בוו המחובר למכוניתו של המשיב- לא הוכחו על ידי המבקש, וכי המשיב יכל להוכיחן באמצעות חוות דעת שמאי מטעמו, דבר שלא נעשה על ידו. לפיכך, ובהעדר חוות דעת הסותרת את ממצאי חוות דעתו של השמאי שהגיש חוות דעת מטעם המשיב, אין לקבל את טענות המבקש.

במצב שבו המבקש מודה בקרות התאונה ובכך שפגע ברכבו של המשיב, על המבקש לפצות את המשיב.

באשר לסכום הפיצוי נקבע כי אין לחייב את המבקש במלוא הסכום הנתבע "משום שהתובע לא הוכיח שהוא תיקן את הרכב ולכן לא מגיע לו סכום המע"מ".

3.טענות המבקש-

לטענת המבקש בבקשה שבפני, יש לאפשר לו לתקן את טעותו ולהמציא (בשלב זה) חוות דעת מטעמו, משום שלאחר שניתן פסק הדין נאמר לו על ידי שני שמאים שאין כל קשר בין הפגיעה הנטענת לבין המצב שבו הפגיעה היתה בוו המחובר למכונית.

4.דיון-

דין הבקשה להידחות.

אמנם, המבקש אינו עורך דין, ואינו מיוצג, , למרות זאת, מן הראוי היה לו נמנע מלנקוט בלשון בה ניסח בקשתו, לאמור כי בית משפט שקמא "טען" טענות שהוא חולק עליהן. בית משפט קובע קביעות ואינו טוען טענות, ומן הראוי לדייק בכך.

לגופו של עניין, אין מקום לאפשר למבקש בבקשת רשות ערעור להעלות בבקשתו טענות שלא הועלו בפני הערכאה הדיונית, בוודאי שאין לאפשר מקצה שיפורים במסגרת הליך ערעורי.

כפי שנקבע לא אחת, מטרת הקמתו של בית משפט לתביעות קטנות היא לאפשר דיון יעיל, קצר ופשוט בתביעות שעלותן הכספית נמוכה, ותכלית זו מנחה גם את ערכאת הערעור בבואה לשקול מתן רשות ערעור על פסק הדין (רע"א 5711/08 פרטוק נ' סול תורג'מן בע"מ (מיום 17.03.09). אשר על כן, המחוקק בחר שלא להעניק זכות ערעור על פסקי דין של בתי המשפט לתביעות קטנות, ועל המבקש להשיג עליהם לבקש רשות ערעור תחילה.

כאמור, התערבות ערכאת הערעור בפסקי דין שניתנו על ידי בתי המשפט לתביעות קטנות תהא מוצדקת במקרים חריגים בלבד, בהם נמצאה טעות גלויה על פני פסק הדין, או כאשר מדובר בשאלה עקרונית (ר' א. גורן, סוגיות בסדר דין אזרחי, מהדורה תשיעית, 826, רת"ק (מחוזי ת"א) 33372-11-10 טייב נ' עיריית ת"א-יפו (10.02.11).

5.בעניינינו, אין מדובר במקרה חריג שבו תתערב ערכאת הערעור בקביעותיה של הערכאה הדיונית, מה גם, שכאמור, המבקש לא טרח להעלות את כל טענותיו, או לצרף ראיותיו במועד שנועד לכך.

כאמור לעיל, בעוד המשיב הוכיח טענותיו, בין היתר, באמצעות חוות דעת מומחה, הרי המבקש לא סתר טענות אלה, ועל כן לא נפלה טעות בפסק הדין.

התוצאה היא כי הבקשה נדחית.

משלא נתבקשה תגובת המשיב, אין צו להוצאות.