רמת בנייה והנדסה בע"מ נ' נ.ג.י.ש. השקעות (1993) בע"מ22 ינואר 2014

החלטה

הבקשה :

לפני בקשה למינוי בורר.

המבקשת הינה חברה העוסקת בהשקעות, יזום ופיתוח בתחום הנדל"ן.

המשיבה הינה חברה קבלנית, המבצעת עבודות בניה.

לטענת המבקשת, הצדדים חתמו ביום 2.5.11 על הסכם, לפיו תבצע המשיבה עבור המבקשת את כל עבודות הבניה בדירת פנטהאוז בתל אביב (להלן: "הדירה"), ובין היתר תמציא לידי המבקשת טופס 4 ותעודת גמר, ערבות בנקאית לתקופת הבדק, ותבצע את הוראות המפקח לתיקונים הנדרשים (להלן: "ההסכם").

בסעיף 52 להסכם נקבע דלקמן:

"52.1 הצדדים קובעים בזאת כי בכל העניינים הקשורים לחוזה זה למעט עניינים הנתונים להכרעתו הבלעדית של המפקח, יכריע ביניהם בורר, אשר ימונה על ידי הצדדים בהסכמה.

52.2 בהעדר הסכמה בין הצדדים יחולו הוראות הבאות על מינוי בורר:

52.2.1 הבורר חייב להיות חבר לשכת עורכי הדין ו/או שופט בדימוס. הצדדים יחליטו על מינוי הבורר תוך 15 יום מדרישתו הראשונה של אחד הצדדים למינוי בורר, אשר נשלחה בכתב לצד השני. לא יגיעו הצדדים לידי החלטה לגבי אישיות הבורר, יהיה רשאי כל צד לפנות ליו"ר לשכת עורכי הדין אשר יחליט על מינוי הבורר...".

המבקשת טוענת, כי המשיבה ביצעה באופן רשלני את העבודות, לא מילאה חובותיה על פי ההסכם והפרה הפרה יסודית את ההסכם.

המבקשת אמדה את נזקיה בלמעלה מ – 500,000 ₪ בצירוף מע"מ.

המבקשת ביקשה לתבוע את המשיבה בגין נזקיה, ופנתה ביום 25.4.13 למשיבה ומנהלה, בדרישה למנות, על פי ההסכם, בורר מוסכם.

המשיבה השיבה לפניית המבקשת, וטענה כי כל המחלוקות בין הצדדים הוכרעו, על פי הוראות ההסכם, על ידי המפקח על הבניה, וכי הכרעתו הינה סופית, ומשכך, אין מקום לקיים הליך בוררות.

חרף תשובת המשיבה, הגישה היא עצמה תביעה בסד"מ ביום 16.6.13 ובה עתרה לתשלום יתרת הכספים המגיעים לה, לטענתה, בגין ביצוע העבודות.

המבקשת סבורה כי יש לברר התביעה, וכן טענותיה, במסגרת הליך בוררות.

לטענת המבקשת, קיימת פסיקה, הדנה בנסיבות דומות, והקובעת כי סמכותו הבלעדית של המפקח מתייחסת למחלוקות בין הצדדים בתקופת הבניה ובמהלכה, ואילו סמכות הבורר משתרעת על כל נושא הדורש הכרעה, והנובע מהחוזה או קשור אליו.

עוד נקבע בפסיקה כי חסימת הגישה לערכאות של צד כלשהו להסכם, צריכה להקבע מפורשות בהוראות החוזה בין הצדדים, או להילמד מפורשות מן הניבות.

במקרה דנן, סבורה המבקשת, קיימת הפרדה בין סמכויות המפקח והבורר, וכמו כן, לא ניתן ללמוד מהוראות ההסכם כי קיימת הסכמה מפורשת לחסום את זכות הגישה של מי מהצדדים לערכאות, ובכל מקרה, המבקשת טוענת כי מעולם לא התכוונה לוותר על זכות הגישה שלה לערכאות.

מה עוד, טוענת המבקשת, שהמפקח לא הכריע בטענותיה, וכן לא אישר כל תשלום נוסף כלשהו למשיבה, כך שאין מנוס מבירור הטענות במסגרת הליך בוררות.