רמיאז ואח' נ' MAZADA TOURS טיולי ואח'

פסק דין

התובעות – עובדות פיליפיניות – פנו אל הנתבעות בבקשה לארגן עבורן טיול במצרים, כאשר אין מחלוקת שהיה על הנתבעות להסדיר עבור התובעות גם את אשרת הכניסה והשהייה במצרים (ההתייחסות הינה לנתבעות, ביחד ולחוד, מאחר ושני הצדדים לא ערכו הבחנה בין הנתבעות השונות).

התובעות טסו למצרים, הן עוכבו על ידי השלטונות ובסופו של יום לא הורשו להישאר במדינה ונאלצו לטוס ארצה בחזרה. עד לטיסתן ארצה בחזרה הן שהו בשדה התעופה בתנאי מעצר.

אין ספק שלתובעות נגרמו נזקים כבדים: נזקים כספיים – מעצם התשלום הניכר ששולם עבור הנסיעה; נזקים שאינם נזקי ממון – מעצם ההשפלה, הסבל, אי הנוחות ועגמת הנפש המשמעותית שנגרמו להן.

המחלוקת מתמקדת בשאלה האם הנתבעות כשלו בכל הקשור להסדרת האשרה עבור התובעות.

התובעות טוענות שהן עלו על הטיסה למצרים ללא אשרה או מסמך כלשהו המתייחס לאשרה, כאשר הובטח להן שעם נחיתתן בשדה התעופה בקהיר ימתין להן נציג הנתבעות עם האשרות, בעוד שבסופו של יום לא נמסרו להן בשדה התעופה אשרות שהייה.

הנתבעות טוענות שהן הסדירו עבור התובעות מהארץ את קבלת האשרות, כאשר הן ציידו את התובעות באישור בדבר זכאותן לקבלת אשרה (להלן – "האישור"), כאשר בפועל האשרה מוטבעת בדרכון – בנמל התעופה בקהיר, עם הגעת התיירים למדינה, כל זאת בכפוף לתחקיר בטחוני, שאינו באחריות הנתבעות. הנתבעות מדגישות שללא האישור כלל לא היה מתאפשר להן לעלות על הטיסה לקהיר, כאשר עצם העלאתן לטיסה מהווה אינדיקציה בדבר הסדרת האשרות עבורן. הנתבעות מדגישות שסירוב הרשויות במצרים לאשר כניסת תיירים למדינה נעשה מעת לעת, על-פי שיקולי השלטונות במצרים, כל זאת ללא שיש לנתבעות שליטה על כך.

בדיון הראשון שהתקיים לפניי לא התקיים דיון לגופם של דברים, בין היתר מאחר ועדה מרכזית מטעם הנתבעות – נציגת המוביל האווירי – הגב' נעמי קמר – לא זומנה לדיון. בדיון שהתקיים ביום 27.5.2013 העדה התייצבה ומסרה את עדותה.

אקדים ואציין, כי עדותה של הגב' קמר – נציגת המוביל האווירי, אייר סיני, הייתה ברורה, עקבית ומהימנה. מדובר בעדות של גורם מקצועי ואובייקטיבי, ולמעשה – על יסוד עדותה המשכנעת של הגב' קמר – נחה דעתי לפיה דין התביעה להידחות.

הגב' קמר עיינה באישור והבהירה שהאישור – על אף נוסחו העמום – מהווה אישור מקובל שהרשויות במצרים מנפיקות. העדה הדגישה – באופן חד משמעי – שאין כל אפשרות לפיה התובעות היו מקבלות אישור לעלות על המטוס בלא האישור (או אישור דומה – הונחה תשתית עובדתית לפיה הרשויות מנפיקות אישורים בנוסחים שונים). העדה הבהירה כי "אם יש מספר זה אומר שיש ויזה. מספר שווה ויזה" (עמ' 9, ש' 10 – 11).

התובעת 1 ועד התביעה מטעמה העידו שהנתבעות לא מסרו להם את האישור. כאמור, מצאתי את עדותה של הגב' קמר מהימנה ומשכנעת ואני מעדיף את עדותה על כל עדות נוגדת. לא מן הנמנע שהתובעות קיבלו את האישור בין יתר המסמכים שהוכנו עבורן על ידי הנתבעות אולם הן לא נתנו דעתן לאישור (שלמעט השם המופיע בו תוכנו כתוב בשפה הערבית), והציגו אותו כשהתבקשו, כאמור – מבלי לייחס לו חשיבות וללא שהן מקשרות בינו לבין הוויזה שאמורה להמתין להן בקהיר.

על יסוד עדותה של הגב' קמר, אני קובע שהנתבעות הסדירו עבור התובעות אשרה, אלא ששלטונות מצרים סירבו לאשר את כניסת התובעות למדינה, בין אם על יסוד השערה שהעלה עד ההגנה ובין אם מכל סיבה אחרת, שאינה תלויה בנתבעות.

אשר לעובדה שהתובעות לא עשו שימוש כלשהו בשירותים שהוזמנו על ידן וששולמו על ידן מראש (למעט טיסת ההלוך), נטען שהכספים שולמו מראש לספקי השירות השונים ולא ניתן לקבל החזר כלשהו (עמ' 12, ש' 25); לא הוכח אחרת, על כן אין לחייב את הנתבעות בהשבה כלשהי.

על כן, התביעה נדחית; כל אחת מהתובעות תישא בהוצאות הנתבעות, ביחד ולחוד, ע"ס 500 ₪, כל זאת בתוך 30 יום.

זכות להגיש בקשת רשות ערעור לבית המשפט המחוזי – בתוך 15 יום.

המזכירות מתבקשת לשלוח העתק מפסק הדין אל ב"כ הצדדים.

ניתן היום, ט"ו סיון תשע"ג, 24 מאי 2013, בהעדר הצדדים. התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: