פלוני נ' אלמוני ואח'

בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט לענייני משפחה מיום 28.11.21 שדחה בקשה לביטול פסיקתה.

רקע עובדתי

1.  

   המבקש הוא אביהם של המשיבים. ביום 00.0.00 נפטרה אשתו של המבקש ואמם של המשיבים (להלן: המנוחה).

    

   המנוחה ערכה צוואה שבמסגרתה הורישה את כל עיזבונה למשיבים ולאחותם ולאחר שהמבקש חזר בו מהתנגדותו לקיום צוואתה, ניתן צו קיום לצוואת המנוחה לפיה המשיבים ואחותם הם הנהנים מעיזבונה.

    

   ביום 10.7.17 הגישו המשיבים "תביעה לבחינת היקף עיזבון המנוחה ז"ל" (להלן: התביעה). בתביעה טענו המשיבים שיש להצהיר שלמנוחה היו זכויות במחצית מן הזכויות של המבקש מכוח חזקת השיתוף ולכן "ביהמ"ש מתבקש להצהיר כי מחצית מהנכס הידוע כדירת המגורים ברח' _ בב' שייך למנוחה ולאחר לכתה לעיזבונה" (להלן: הדירה בב') וכן להצהיר כי "מחצית מהנכס הידוע כדירה ברח' _ בא', שייך למנוחה, ולאחר לכתה לעיזבונה" (להלן: הדירה בא').

    

   בנוסף עתרו המשיבים שביהמ"ש יצהיר כי: "מחצית מכל זכות אשר הייתה קיימת לנתבע ביום פטירתה של המנוחה, 00.0.0000, שייכים היו למנוחה, ולאחר לכתה לעיזבונה."

    

   ביום 4.6.19 ניתן פסה"ד בתביעה (להלן: פסה"ד), אשר קבע שמכוח חזקת השיתוף המנוחה זכאית "למחצית הזכויות המשותפות שנצברו במהלך חייהם המשותפים. ליורשים קיימת הזכות לבוא בנעליה של המנוחה ולתבוע את זכויותיה מתוקף חזקת השיתוף. מתוקף האמור, ומשעה שניתן צו קיום צוואה לצוואת המנוחה, ניתן פסק דין המצהיר כי התובעים ואחותם זכאים לרשת את זכויותיה בדירת המגורים בא', בדירת המגורים בב' ובכספים שנצברו בחשבון המשותף עד ליום פטירתה."

    

   המבקש לא השלים עם תוצאת פסה"ד והגיש ערעור (עמ"ש 46393-07-19) ואולם הערעור נמחק בהסכמתו לפי הצעת ביהמ"ש. המשיבים לא הגישו ערעור על פסה"ד.