לפני בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט לענייני משפחה מיום 7.5.25 (כב' סגן הנשיאה השופט יהורם שקד), שדחה את בקשת המבקשות לזמן לחקירה את רופא המשפחה של המנוחה, לצורך בירור כשרותה לערוך צוואה.
א.רקע עובדתי
1.המשיב הגיש בקשה לקיום צוואתה האחרונה של המנוחה א' ל' ז"ל מיום 27.4.14 (להלן: הצוואה האחרונה) והמבקשות הגישו התנגדות לקיום הצוואה האחרונה, בין היתר בטענה שבמועד זה המנוחה לא הייתה כשירה לערוך צוואה והן ביקשו לקיים צוואה קודמת של המנוחה מיום 15.6.11.
2.לצורך בדיקת כשרות המנוחה לערוך את הצוואה האחרונה, מינה ביהמ"ש קמא את הד"ר אליעזר פלדינגר, אשר בחן את המסמכים הרפואיים וקבע בחוות דעתו מיום 2.8.20 שהמנוחה הייתה כשירה לערוך צוואה. בחוות דעתו הזכיר ד"ר פלדינגר, בין יתר המסמכים הרפואיים שהוא סקר, מסמך מרופא המשפחה של המנוחה ד"ר בדיר (להלן: ד"ר בדיר) והוא ציין כי: "ב – 21.2.14 רופא המשפחה רשם אודות ירידה קוגניטיבית גסה בתפקודה הקוגניטיבי. בתיעוד לא מצאתי סימוכין לכך, על שמאז שחרורה משיקום ב – 12.2.14 ועד לנרשם ע"י ד"ר בדיר ב – 21.2.14, המנוחה לקתה במצב רפואי שיכול היה לגרום לירידה קוגניטיבית גסה בתפקודה. קביעה זו, גם לא מתוארת כמפורטת, על סמך מה מבוססת, על איזה בדיקה ומתי" (עמ' 5 סעיף 4 לחוות הדעת – להלן: תיעוד ד"ר בדיר).
3.ביום 15.12.20, המבקשות הגישו בקשה לזימון ד"ר בדיר לדיון ההוכחות. המבקשות טענו בין היתר (סעיף 17 לבקשה) כי: "מאחר ומדובר בעד חיוני ובשאלות משפטיות ורפואיות חשובות הצריכות להכרעה, מאזן הנוחות מצריך זימון העד כדי שביהמ"ש יוכל להכריע, באופן מלא ושלם... להגיע לחקר האמת ולחשפה".
4.ביום 4.1.21 דחה בית המשפט את הבקשה וקבע כי: "נוכח עיתוי הגשת הבקשה ומשעה שמצויה בתיק חו"ד מומחה מטעם בית המשפט, ואין כל טענה כי חו"ד המומחה חסרה חומרים שנערכו על ידי רופא המנוחה, לא מצאתי להיעתר לבקשה והיא נדחית".
5.ביום 19.2.23 ניתן פסק דינו של ביהמ"ש קמא שקבע שהתנגדות המבקשות לקיום הצוואה האחרונה נדחית וניתן צו לקיומה (להלן: פסק הדין).
6.המבקשות הגישו ערעור על פסק הדין והן טענו בין היתר שהתברר בחקירתו של ד"ר פלדינגר, שהוא העניק ייעוץ למשרד ב"כ המשיב ויש קשר מסחרי ביניהם ולכן יש לפסול את חוות דעתו מחשש לניגוד עניינים.
7.במסגרת הדיון בערעור, הצדדים הסכימו לקבל את הצעת בית המשפט לפיה הד"ר פלדינגר יפרט בתצהיר שיגיש לבית המשפט קמא את כל חוות הדעת והשירותים שהוא העניק למשרד ב"כ המשיב בשנתיים שקדמו למועד מינויו, ובית המשפט קמא, לאחר שיישמע את התייחסות הצדדים, יכריע האם יש מקום לפסילת חוות הדעת ומינוי מומחה אחר תחתיו. ככל שימונה מומחה אחר, לאחר שתוגש חוות דעתו, ניתן יהיה לחקור אותו ולאחר מכן יינתן ע"י ביהמ"ש קמא פסק דין משלים בנושא כשרות המנוחה. הצדדים קיבלו את ההצעה, וניתנה על ידי הרכב הערעורים החלטה שעיגנה הסכמה זו ונקבע שהערעור יוותר תלוי ועומד ולאחר שיינתן פסק הדין המשלים, יתקיים דיון נוסף בפני הרכב הערעורים ולאחריו יינתן פסק דין בכל הסוגיות שבמחלוקת (להלן: ההחלטה בערעור).
8.לאחר שטענת ניגוד העניינים של הד"ר פלדינגר נבחנה בבית המשפט קמא, ולמרות שבית המשפט קמא סבר שלא קיימת עילה לפסול את חוות דעתו, בעקבות הסכמת ב"כ המשיב למינוי מומחה נוסף, מינה ביהמ"ש על פי הסכמת הצדדים ביום 22.5.24 את הפרופ' שמואל פניג למומחה מטעם ביהמ"ש לבדיקת כשרות המנוחה במועד עריכת הצוואה האחרונה.
9.ביום 21.6.24 הגישו המבקשות בקשה לזימון ד"ר בדיר לחקירה וזאת, עוד טרם שפרופ' פניג יכין את חוות דעתו. לטענתן, קיימת חשיבות רבה לחקירת ד"ר בדיר שהיה רופא המשפחה של המנוחה ובדק אותה סמוך לאחר חתימתה על הצוואה האחרונה וזאת "על מנת שתונח בפני המומחה וביהמ"ש הנכבד מלוא התמונה העובדתית הראייתית אודות מצבה של המנוחה, טרם חתימתה על צוואתה ביום 27.4.14...חקירתו בפני בימ"ש נכבד זה תהווה עדות מפתח ועיקרית לצורך הכנת חוות הדעת הרפואית ובכלל בהכרעה בהליך זה". המבקשות ציינו שבשונה מבקשתם הקודמת לחקירת ד"ר בדיר שהוגשה לאחר הגשת חוות דעתו של ד"ר פלדינגר, בקשה זו מוגשת טרם שהמומחה החדש פרופ' פניג הכין את חוות דעתו, וחקירתו של ד"ר בדיר בשלב זה תסייע לפרופ' פניג להגיע למסקנה נכונה.
10.ביום 10.7.24 דחה ביהמ"ש קמא את הבקשה וקבע כי: "הבקשה לזימון הרופא נדחית מכל וכל וטוב היה לו לא הוגשה משהוגשה. נזכיר את הידוע –בית משפט זה נתן פסק דין וקם מכיסאו. כיוון שכך, אין לבית משפט זה כל סמכות להוסיף ולדון בעניינים שדן ופסק אודותיהם. חריג לכך היא החלטת בית המשפט המחוזי אשר השיב לפתחי את עניין המומחה שמונה ובעניין זה ניתנה החלטה". בית המשפט הורה שהמומחה יגיש את חוות דעתו בתוך 30 יום.
11.ביום 9.9.24 הגיש פרופ' פניג את חוות דעתו שבה הוא אזכר גם את תיעוד ד"ר בדיר ומסקנתו הייתה שהסבירות שהמנוחה הייתה כשירה במועד עריכת הצוואה האחרונה גבוהה יותר מהאפשרות שלא הייתה כשירה.
12.המבקשות הפנו שאלות הבהרה לפרופ' פניג ובתשובות ששלח ביום 24.2.25 ובהן התייחסות לתיעוד ד"ר בדיר הוא כתב כי: "במקרה הנוכחי ציינתי את הפער שהיה בין מה שכותב ד"ר בדיר "ירידה קוגניטיבית משמעותית" לבין הערכות הקוגניטיביות שנעשו למנוחה במהלך אשפוזה בבית החולים השיקומי בבת ים וכן העובדה שחיה באופן עצמאי באותה תקופה. אם ד"ר בדיר מסוגל לזכור מדוע ציין זאת, הרי בהחלט שווה להעיד אותו. מדובר באירועים שהיו כ – 10 שנים קודם לעריכת הצוואה".
13.ביום 1.4.25 הגישו המבקשות שוב בקשה לחקירת ד"ר בדיר וזאת בנוסף לבקשתן לחקור את פרופ' פניג. לטענתן, תשובת פרופ' פניג הנ"ל מהווה שינוי נסיבות מהותי, מאחר שהוא עצמו קבע שיש מקום להעיד את רופא המשפחה ד"ר בדיר, שהוא היחיד היכול לשפוך אור על הנסיבות והנימוקים לכך שהוא ציין שקיימת ירידה קוגניטיבית במצב המנוחה. עדותו של ד"ר בדיר "תעזור להגיע לחקר האמת...ומחייבת זימונו להעיד".
14.ביום 7.5.25 דחה בית המשפט קמא את הבקשה והחליט כי: "על יסוד החלטתי הקודמת ועל יסוד תשובתו של המשיב, הבקשה נדחית מכל וכל. לצערי, המבקשים ממאנים להשלים עם החלטות חלוטות והם סבורים כי בית המשפט ישוב וידון בבקשות שנידונו בעבר, לא כל שכן על ידי ערכאת הערעור, וישנה אותן לפי דרישה. נזכיר כי בית המשפט המחוזי הורה לי אך לשמוע את המומחה ותו לא, כך שהיעתרות לבקשה – לא כל שכן לאחר שניתן פסק הדין – שקולה לדיון מחודש בנושא שהוכרע". המבקשות חויבו בשכ"ט ב"כ המשיב בסך של 1,000 ₪ ובהוצאות לטובת אוצר המדינה בסך של 500 ₪ "על כלוי זמן שיפוטי" (להלן: ההחלטה).
15.המבקשות לא השלימו עם ההחלטה והגישו את הבקשה שלפני.
ב.תמצית טענות המבקשות
1.עדות ד"ר בדיר, שהיה רופא המשפחה הקבוע של המנוחה, היא עדות מכרעת, המהווה כלי מרכזי בידי המומחה להכריע בשאלת כשירות המנוחה. פרופ' פניג קבע בתשובה לשאלת הבהרה שיש להעיד את ד"ר בדיר.
2.ההחלטה בערעור לא חסמה את העדת ד"ר בדיר. הבקשות הקודמות שהוגשו להעיד את ד"ר בדיר שנדחו, ניתנו טרם שפרופ' פניג קבע שיש להעיד את ד"ר בדיר. רק לאחר שהוגשה חוות דעתו של פרופ' פניג, התברר שיש חשיבות להעיד את ד"ר בדיר. מדובר בשינוי נסיבות שנוצר לאחר ההחלטה בערעור. לכן, שגה ביהמ"ש קמא כשקבע שנושא זה הוכרע כבר בערעור הקודם. מדובר בעניין חדש "שנולד עם קביעת המומחה בתשובתו".
3.לבית המשפט שיקול דעת רחב לשמוע ראיות ועדויות כשעניין מוחזר אליו מערכאת הערעור. שמיעת עדותו של ד"ר בדיר "מהווה תוספת קטנה אשר מחד גיסא לא תגזול משאבים משפטיים ניכרים מן הצדדים – ומאידך גיסא יש בה בכדי להפנות זרקור של ממש ולתת בידי המומחה שמונה ע"י בית המשפט כלי משמעותי בירידה לחקר האמת באשר לכושרה הקוגניטיבי של המורישה". המומחה ממילא זומן לחקירה ליום 28.10.25 וניתן יהיה באותו מועד לשמוע לפני עדותו, את עדות ד"ר בדיר.
4.אי זימונו של ד"ר בדיר, "מרחיק אותנו מן האמת". מדובר בעדות ממוקדת וקצרה והתועלת הברורה בירידה לחקר האמת, עולה עשרות מונים על ההשקעה הזעומה שבשמיעת עדותו במועד הדיון שכבר נקבע.
5.לכן, יש לתת רשות ערעור, לקבל את הערעור, לבטל את ההחלטה ולאפשר את שמיעת ד"ר בדיר.
ג.תמצית טענות המשיב
1.ההחלטה בערעור לא קבעה שהתיק יוחזר לשמיעת ראיות נוספות אלא לבירור עובדתי בנושא אחד: האם המומחה ד"ר פלדינגר העניק בעבר חוות דעת פרטיות לב"כ המשיב. לכן, בצדק נדחתה בקשת המבקשות לשמיעת ד"ר בדיר.
2.ביהמ"ש קמא דחה כבר שתי בקשות קודמות לשמיעת ד"ר בדיר: פעם אחת בהחלטה מיום 4.1.21 ופעם נוספת בהחלטה מיום 10.7.24. על שתי ההחלטות הנ"ל, המבקשות לא הגישו בקשות רשות ערעור.
3.למרות שתיק זה הושב לבית המשפט קמא רק לצורך בירור עובדתי נקודתי כבר לפני למעלה משנה, המבקשות פועלות בכל דרך על מנת לעכב את ההליך ולמנוע את סיומו.
4.שלב שמיעת הראיות הסתיים מזמן ובית המשפט קמא קם מכיסאו לאחר שנתן את פסק הדין. לכן, אין לבית המשפט קמא סמכות לשמוע עדים נוספים. העובדה שלמען מראית פני הצדק ועל אף שד"ר פלדינגר לא העניק לב"כ המשיב חוות דעת, מינה בית המשפט מומחה נוסף, לא מהווה סיבה לפתוח את המשפט מחדש.
5.לפיכך, יש לדחות את הבקשה ולחייב את המבקשות בהוצאות, במיוחד שבבקשתן הן לא פירטו את כל העובדות הנדרשות.
ד. דיון והכרעה
1.ברע"א 9156-12 פז חברת נפט בע"מ נ' תחנת תדלוק ושרותים צבר בע"מ (1.1.13) נקבע כי:
"עדים והיתר להבאת ראיות נוספות הם עניינים מובהקים שבסדרי דין, שלערכאה הדיונית שיקול דעת רחב בהם. ככלל, ערכאת הערעור תקפוץ ידה מלהתערב בהחלטות בסוגיות אלו, למעט במצבים חריגים בהם החלטת הערכאה הדיונית מנוגדת לדין או גורמת עיוות דין לאחד מן הצדדים".
2.ברגיל אין להיעתר לבקשות רשות ערעור על החלטות הערכאה הדיונית הנוגעות לסדרי דין ולדרך ניהול ההליך והתערבות בהחלטות מעין אלו שמורה למקרים חריגים (בע"מ 7275/18 פלוני נ' פלונית (26.11.18); ח' בן נון וט' חבקין הערעור האזרחי (מהדורה 3, 2012) 203).
כפי שנקבע ברע"א 63900-09-24 ממשלת ישראל נ' בתי זקוק לנפט בע"מ (2.12.24):
"בהקשר לענייננו, כפי שפורט לעיל, הלכה היא כי לערכאה הדיונית מסור שיקול דעת רחב בהחלטות הנוגעות לסדרי דין ולאופן ניהול הדיון, ובכלל זאת להחלטות הנוגעות לזימון עדים, וערכאת הערעור לא תתערב בהן בנקל...".
כב' השופטת רונן ציינה ברע"א 16065-05-25 מוסדות ברסלב נחמת ציון, ירושלים (ע"ר) בפירוק נ' תהילה ברלנד (21.5.25) כי:
"אף שככלל גישת הפסיקה היא כי בית המשפט יסרב להזמין עד "בזהירות רבה ולעיתים נדירות" – זימון עדים הוא עניין דיוני מובהק המצוי בליבת שיקול הדעת של הערכאה הדיונית, וערכאת הערעור תיטה שלא להתערב בהחלטות הקשורות לכך... יתרה מזאת, במספר החלטות נקבע כי בית המשפט רשאי שלא להיעתר לבקשה לזמן עד גם בשל שיקולים שאינם מוגבלים לרלוונטיות של העדות או לקבילותה. בכלל זאת יש לבחון את התרומה הצפויה של העדות לבירור המחלוקת ושיקולים שעניינם ביעילות שיפוטית... בהקשר זה, יש להדגיש את המובן מאליו: הגם שההליך המשפטי נועד לבירור האמת, לא ניתן להשקיע בו משאבים בלתי מוגבלים. מאחר שהארכה לא הכרחית של הליך אחד גורמת באופן טבעי לעיכובים אפשריים בדיונים בהליכים אחרים, בית המשפט צריך לבחון ולהחליט מהו משך הזמן שראוי להשקיע בהליך קונקרטי המובא לפתחו".
מקרה דנן, לא נמנה עם המקרים החריגים המצדיקים התערבות ערכאת הערעור בהחלטה שלא לזמן לעדות את ד"ר בדיר, מהנימוקים שיפורטו להלן.
3.תיעוד ד"ר בדיר לא מהווה מסמך חדש. התיעוד הועבר עוד למומחה הראשון ד"ר פלדינגר והוא התייחס אליו בחוות דעתו. אם המבקשות סברו שעדות ד"ר בדיר שהיה רופא המשפחה של המנוחה היא כה חשובה, היה עליהן לבקש לזמנו להליך ההוכחות. ברם, המבקשות לא הגישו שום בקשה לזמנו לעדות לדיון ההוכחות, למרות היותו לטענתן עד מפתח. הן נזכרו לבקש זאת רק לאחר שכבר נחקרו העדים בדיון ההוכחות שהתקיים ביום 3.8.20.
4.כמפורט לעיל, המבקשות הגישו ביום 15.12.20 בקשה לזימון ד"ר בדיר לחקירה וטענו בין היתר (סעיף 17 לבקשה) כי מדובר "בעד חיוני" ששמיעתו נדרשת על מנת להגיע לחקר האמת ואולם ביום 4.1.21 דחה בית המשפט קמא את הבקשה. המבקשות לא הגישו בקשת רשות ערעור על החלטה זו, למרות שלטענתן ד"ר בדיר הוא עד חשוב ומהותי.
5.אף במסגרת הערעור שהמבקשות הגישו על פסק הדין, הן התבססו להוכחת טענותיהן שהמנוחה לא הייתה כשירה לערוך את הצוואה האחרונה, על תיעוד ד"ר בדיר, שהיווה חלק מהאסמכתאות לכך שלטענתן המנוחה לא הייתה כשירה.
6.ברם, למרות שהמבקשות סברו שעדות ד"ר בדיר כה חשובה, הן לא עמדו על שמיעת עדותו במסגרת ההסכמות שגובשו במסגרת הדיון בערעור. במסגרת ההסכמות שקיבלו תוקף של החלטה, הוחלט שביהמ"ש קמא ישקול מינוי מומחה אחר ואולם לא הוסכם שיישמעו עדים נוספים לרבות ד"ר בדיר. אם עדותו כה חשובה, וחשוב לשמוע אותה אפילו בטרם שהמומחה החדש יגיש את חוות דעתו, מדוע לא עתרו לכך בערעור ולא ביקשו את הסכמת המשיב לכך? מדוע הסתפקו באפשרות של מינוי מומחה רפואי חילופי ותו לא?
7.המבקשות לא אמרו נואש ולאחר שביהמ"ש קמא החליט על מינוי מומחה נוסף, פרופ' פניג, הן הגישו שוב בקשה לשמיעת עדותו של ד"ר בדיר, עוד בטרם שהמומחה יחל בהכנת חוות דעתו. כמפורט לעיל, גם בקשה זו נדחתה ביום 10.7.24 והמבקשות לא הגישו בקשת רשות ערעור על החלטה זו.
8.העובדה שפרופ' פניג ציין בתשובותיו לשאלות ההבהרה כי "בהחלט שווה להעיד" את ד"ר בדיר לא מהווה כל חידוש או שינוי נסיבות. שהרי, המבקשות סברו שעדותו חשובה ומהותית עוד כשהגישו את בקשתן ביום 15.12.20 ופרופ' פניג גם לא קבע שיש "חובה" לזמנו ועדותו הכרחית. היה ידוע למבקשות עוד לפני שהוגשה חוות הדעת של ד"ר פלדינגר, כי כך כתב רופא המשפחה ומצופה היה מהן לזמנו לעדות יחד עם יתר עדיהן שזומנו לדיון ההוכחות. ברם, המבקשות בחרו שלא לזמנו לעדות וויתרו על עד שלטענתן הוא חשוב ומשמעותי.
9.למבקשות הייתה הזדמנות במסגרת הדיון בערעור לעתור ולבקש את זימונו מחדש בבית המשפט קמא, כפי שבקשו מינוי מומחה חדש. ברם, המבקשות לא העלו דרישה זו והסכמתן לכך שימונה מומחה חדש - ככל שכך יחליט בית המשפט קמא לאחר שתיערך בדיקה ביחס לטענה בדבר ניגוד עניינים - משתיקה אותן מלטעון כיום שיש להן זכות להביא עד נוסף. שהרי, התיק הוחזר רק לצורך מינוי מומחה חדש במידת הצורך ולא לצורך שמיעת ראיות נוספות. משכך, בצדק קבע ביהמ"ש קמא שלא ניתן לערוך מקצה שיפורים והוא אינו רשאי לשמוע ראיות חדשות, למעט שמיעת המומחה כפי שנקבע בהחלטה בערעור.
10.המבקשות רשאיות לחקור את פרופ' פניג בנושא תיעוד ד"ר בדיר במסגרת החקירה שנקבעה ואולם, אין להן רשות לבקש לשמוע את עדותו של ד"ר בדיר, לאחר שהליך שמיעת הראיות הסתיים והן לא ביקשו לזמנו לעדות במועד.
11.סיכומו של דבר: הבקשה נדחית והמבקשות ישלמו למשיב הוצאות הליך זה בסך של 10,000 ₪. הערובה שהפקידו המבקשות על פירותיה, תועבר למשיב באמצעות ב"כ על חשבון ההוצאות.
12.ההחלטה מותרת לפרסום בכפוף להשמטת הפרטים המזהים.
ניתנה היום, ד' תמוז תשפ"ה, 30 יוני 2025, בהעדר הצדדים.
