רכיב התמורה בחוזה מקרקעין - פרט מהותי שאין להשלימו בהסכם בעל-פה

עניינו של תיק זה בעסקאות סותרות במקרקעין ובדרישת הכתב בעסקת מקרקעין.

תמצית העובדות הצריכות לענין והנפשות הפועלות

1.            התובעים 1 ו-2 הם אחים הרשומים כבעלי זכויות בחלקה 26 (71 מ"ר כ"א = 142 מ"ר) ובחלקה 28 (59 מ"ר כ"א = 118 מ"ר) בגוש 19037 בכפר מג'ד אלכרום. במסגרת חלוקה פנימית ביניהם, התובע 2 ויתר על זכויותיו בחלקות הנ"ל לטובת אחיו, התובע 1 (להלן:" אחמד") כך שענייננו מתמקד באחמד.

אחמד ביצע לכאורה עסקה סותרת בחלקה 26: העסקה הראשונה היא מיום 1.6.04 ולפיה מכר אחמד לנתבע (להלן: "פהד") את חלקות 26 ו- 28. נספר כי לאור גילו המתקדם של פהד, העסקה נעשתה בפועל על ידי שני בניו בשם חוסין ומחמד (להלן: " מחמד פהד").

העסקה השניה בזמן היא מיום 26.1.05 ולפיה מכר אחמד לתובע מס' 3 (להלן: "סריס")  את חלקה 26 בלבד. העסקה נעשתה בתיווכו של  אחד בשם עלי קדאח (להלן: " קדאח"), יועץ מס במקצועו.

לאחר שסריס החל לממש את זכותו בחלקה 26 ולגדר את השטח, מיהר פהד ורשם ביום 3.4.05 הערת אזהרה  על חלקות 26 ו- 28.

טענות הצדדים

2.            הנה כי כן, לפנינו שתי עסקאות סותרות לגבי חלקה 26. אחמד וסריס טענו כי יש להעדיף את העסקה השנייה בזמן משלושה טעמים והם:

א. חתימתו של אחמד ע"ג ההסכם הראשון זוייפה.

ב. פהד לא רשם הערת אזהרה לזכותו, בעוד סריס הסתמך בתמורה ובתום לב על הרישום.

ג. ההסכם בין פהד לאחמד לא עונה על דרישת הכתב בסעיף 8 לחוק המקרקעין, התשכ"ט-1969.

3.            על מנת שהקורא לא יהא במתח לגבי התוצאה הסופית, אקדים ואומר כי מצאתי לדחות את שני הטעמים הראשונים ולקבל את הטענה האחרונה, לפיה ההסכם הראשון אינו עונה על דרישת הכתב. מכאן, שאין בפנינו שתי עסקאות מתחרות, אלא רק עסקה אחת, היא העסקה השניה.

בנקודה זו יכולים היינו לסיים ואידך זיל גמור. אולם, משנשמעו ראיות ומשנדרשו הצדדים בסיכומיהם לפרטי כל אחת מהעסקאות, אתייחס להלן לטיעוני הצדדים תוך פריסת המסכת העובדתית הצריכה לענייננו.

האם זוייפה חתימתו של אחמד ע"ג ההסכם הראשון?

4.            ההסכם הראשון נערך בין אחמד לבין פהד, באמצעות בנו מחמד פהד שערך וכתב את ההסכם הנושא תאריך 1.6.04. ההסכם נכתב בערבית בכתב יד וזו לשונו בתרגום מהשפה הערבית:

"הסכם מכר ואישור קבלה

אנו החתומים מטה

אחמד וחש צליבי ת.ז. ..