רכב עומרי טרייד אין - 513942714 נ' פ.י יבוא ושיווק ירכא בע"מ ואח'

פסק דין

רקע וטענות הצדדים.

התובעת הינה חברה שעוסקת בסחר רכב, עתרה בתביעתה לחיוב הנתבעים בתשלום סך של 188,000 ₪.

לאחר ששמעתי את עדי וסיכומי הצדדים וחרף ההכחשות שקיבלו ביטוי בכתב ההגנה, מסתבר שהצדדים תמימי דעים לגבי המסכת העובדתית העומדת ביסודו של סכסוך זה.

הנתבעת מס' 1 ( להלן:הנתבעת) התקשרה באמצעותו של הנתבע מס' 2 ( להלן:הנתבע) עם התובעת בעסקה להחלפת רכבים. ההסכם נחתם ביום 24.3.08, ובגדרו הוסכם כי התובעת תמכור לנתבעת רכב מסוג קאיה שנת ייצור 2006 ( להלן: הרכב החדש), ותקבל בתמורה רכבה של הנתבעת שאף הוא מסוג קאיה שנת ייצור 2004 ( להלן: הרכב) וגם סך של 22,500 ₪.

מפאת העובדה שעל רכבה של הנתבעת רבץ באותם זמנים שעבוד הוסכם בין הצדדים כי התובעת תעביר את הרכב החדש לבעלותה של הנתבעת, כאשר האחרונה תדאג להעברת השעבוד מהרכב לרכב החדש.

ואכן, התובעת קיימה את חלקה בהתקשרות, מסרה את הרכב החדש לידי הנתבעים כן פעלה להעברת הבעלות לשמה של הנתבעת.

הזמן נקף ועד כה הנתבעים לא טרחו להעביר או להסיר כמוסכם את השעבוד הרובץ על הרכב, מכאן התובעת לא הצליחה למכור רכב זה שנותר במגרשה כאבן שאין לו הופכין.

על יסוד עובדות אלו שאינן שנויות במחלוקת, התובעת עתרה לחיובם של הנתבעים לפצותה. בסיכומיה התובעת חידדה כי הפסדיה הינם בסך של 115,000 ₪ מחירו של הרכב ביום ההתקשרות, וזאת בהתאם למחירון לוי יצחק (נספח ד' לכתב התביעה). נוסף לכך התובעת עתרה לפיצוי בגין עוגמת הנפש וההוצאות האחרות אותן פירטה בתביעתה. לעניין הנתבע, התובעת הדגישה כי בנסיבות נכון להרים את מסך ההתאגדות משנתבע זה פעל במרמה, כן משום מצגי השווא שהציג וחוסר תום הלב שדבק בהתנהגותו.

מהצד השני של המתרס, הנתבעים פתחו את סיכומיהם בדרישתם לדחיית התביעה כנגד הנתבע. הם הדגישו שהטענה להרמת מסך נפקדה מכתב התביעה, מה גם שהנתבע פעל לאורך ההתקשרות עם התובעת בשמה של הנתבעת, והראיה שלא חתם בשמו על מסמך ממסמכי ההתקשרות.

הנתבעים הוסיפו כי, הראיה לכך שהנתבע לא נהג בדרכי רמייה הינה פרעון ההמחאות בגין ההפרש, וגם העובדה שהתובעת ידעה אודות קיומו של השעבוד. הנתבעים גם הדגישו את טענתו של הנתבע אותה ראה להציג במסגרת עדותו ולפיה, בעבר פנה אליו שליח מטעם התובעת בשם ראיד כליבאת ( להלן:כליבאת), אשר הבטיח לעזור בהסרת השעבוד. הנתבע טען בעדותו כי מסר למר' כליבאת, במזומן, סך של 36,500 ₪ בשתי הזדמנויות גם דאג לערוך מסמך ולהחתימו ( נ/1).

לעניין הנזק נטען, כי הסכומים הנתבעים הינם מופרכים, אמנם " השווי שננקב במחירון הוא השווי"( עמ' 15, ש' 10) אך אינו כולל את מרכיבי ההפחתה .

דיון והכרעה.

טיעוני הנתבעים לעניין חובתה של הנתבעת לפצות את התובעת נטענו בשפה רפה, הרי ברור כי הנתבעת היא זו שהפרה את ההסכם ובכך הסבה לתובעת נזקים של ממש. די בעובדה שנתבעת זו לא קיימה את חלקה, ובכך סיכלה כל אפשרות מצידה של התובעת למכירתו של הרכב, כדי לבסס את דרישתה של התובעת לפיצוי.

לעניין הנתבע הודגש בסיכומי הנתבעים כי הטענה להרמת מסך לא קיבלה ביטוי בתביעתה של התובעת, מכאן ומשום שהתובעת אינה רשאית בשלב השמעת סיכומיה לסטות מהעילות ומהטענות שראתה לשטוח בגוף התביעה, נכון להורות על דחיית התביעה נגד הנתבע. אני נכון לקבל טענתם זו של הנתבעים שהיה על התובעת להביא באופן ברור ומפורש את בקשתה להרמת מסך ההתאגדות ולחיובו של הנתבע באופן אישי בהתאם לעילה זו. עם זאת, קבלתה של טענה זו לא מביאה בהכרח לדחיית התביעה כנגד הנתבע, מהטעם שבתביעה וגם בסיכומיה התובעת יחסה לנתבע חוסר תום לב, דבר שאם יוכח בכוחו להביא לקבלת התביעה כנגד הנתבע. ודוק, הפסיקה דווקא גלתה נטייה לבחון התנהלותם של מנהלים ובעלי מניות מנוקדת המבט של תום הלב אף תוך העדפת חובה זו על דוקטרינת הרמת המסך (ראו, דברי כב' הנשיא ברק בע"א 10582/02 בן אבו נ. דלתות חמדיה בע"מ,(פורסם במאגרים ).קשת האפשרויות בהן תתאפשר הרמת המסך לרוב טומנות בחובן הפרה לחובת תום הלב, כך שהיזקקות לחובה זו לעיתים רבות מייתרת בחינתה של דוקטרינת הרמת מסך. זאת בייחוד, משחובה זו חולשת אף על השלבים המוקדמים של ניהול מו"מ, כאשר גם בשלבים אלה אורגן או מנהל מטעם החברה אשר נהג שלא בתם לב או קיים דופי מהותי בניהולו למו"מ או הפרה לחובת הגילוי, ניתן לחייבו באופן אישי,(ראו, ד.נ 7/81 פנידר חברה להשקעות נ' דוד קסטרו פ"די לז (4) עמ' 673, ע"א 1569/93 יוסי מאיה נ' פנפורד ישראל פ"די מח (5) עמ' 709, ע"א 6553/97 אפרים חגאי נ' חברת עבודי בע"מ {פורסם במאגרים}). ברור אם כך, שהתובעת אוחזת בעילת תביעה ישירה כנגד הנתבע, שעה שנטען כי התנהלותו וגם קיומו להסכם לוקים בחוסר תום לב.

לפני שאבחן את חלקו של הנתבע, ראיתי להדגיש מספר עובדות נוספות אשר עלו במסגרת שמיעת ראיות הצדדים ולהן חשיבות בקביעתה של התוצאה הסופית. הנתבע אשר בפניי כי הוא זה ששלט באופן טוטאלי בנתבעת שהייתה חברה משפחתית, בבעלותו ושליטתו ( עמ' 8, ש' 24). הנתבע גם אשר והודה שהיה עליו לדאוג להסרת השעבוד, ואי העברת השעבוד לרכב הינו , כלשונו, טעות שנעשתה על-ידו מפאת הלחץ בו היה שרוי באותם זמנים ( עמ' 10, ש' 29).

הנה כי כן, כל פעולה שנעשתה בשמה של הנתבעת הינה ישום להחלטתו האישית של הנתבע ובוצעה, הלכה למעשה, על-ידו וללא אף מעורבות מצידו של גורם אחר. בנסיבות אלה, אין לייחס משקל רב למסך ההתאגדות בבואנו לבחון אם בהתנהגותו של הנתבע דבק חוסר תום לב. גם אם כל מהלכיו נעשו בשמה של הנתבעת, הרי בפועל מעורבותה של הנתבעת שימשה ככסות ולא יותר לעסקה שהנתבע רקם והוציא אל הפועל . אף יתרה מכך, אי קיום חלקה של הנתבעת בהתקשרות נעוץ ישירות בהתנהגותו והחלטתו האישית של הנתבע שהחליט שלא להסיר את השעבוד או למצער שלא להעבירו לרכב החדש .

הנתבע היה מודע לחובות שהנתבעת נטלה על עצמה באמצעותו, הוא זה שהתחייב ולו מכללא בקיומן של התחייבויות אלו, והוא גם שגרם במודע להפרתו של החוזה מצידה של הנתבעת. התנהלות זו ללא ספק משופעת בחוסר תום לב ואף מעלה חשד ממשי כי הנתבע תכנן את מהלכיו מראש וכוון מלכתחילה לתוצאה הסופית . הראיה לכך הינה, שהנתבע ראה לאחר העברת הבעלות ברכב החדש לשמה של הנתבעת, לשעבד רכב זה לבנק לשם הבטחת האשראי שהנתבעים נטלו, תוך הותרת השעבוד המקורי כמות שהוא וכבטוחה לחובותיהם לבנק אחר.

עוד אוסיף, הסבריו של הנתבע למהלכים אלה אינם מניחים את הדעת גם לא משכנעים. הנתבע הסביר כי השעבוד לא הוסר או לא הועבר מפאת הלחץ שהיה שרוי בו באותם זמנים, אך בעניין זה הנתבע סתם ולא הוסיף. הוא לא הסביר את מהותו של לחץ זה, הכיצד אותו לחץ נטען אלץ אותו להפר את ההסכם. עניינים אלה נותרו סתומים משלא הוצג על-ידי הנתבע כל הסבר שהוא.

הנתבע, כאמור, הדגיש כי קיים, גם אם באיחור, את חלקה של הנתבעת בהתקשרות. לשיטתו הגיע למשרדי הנתבעת שליח מטעם התובעת אשר קיבל לידיו במזומן ביום 2.11.09 סך 25,000 ₪, וביום 24.11.09 סך של 11,500 ₪, זאת לשם הסרתו של השיעבוד. כתמיכה בטענתו זו הנתבע ביקש להגיש אישור הנחזה להיות חתום ע"י אדם בשם ראיד כליבאת שמאשר קבלת הסכומים שלעיל לשם הסרתו של השיעבוד. להגשת מסמך זה שסומן (נ/1) התנגדה התובעת נחרצות. אני סבור שהתנגדות זו מוצדקת, המסמך לא יכול לשמש כראיה התומכת בגישתה של הנתבעת.