רכב עומרי טריד אין נ' עליאן

החלטה

פתח דבר

העניין שבפני, התנגדות הנתבע לביצועו של שטר אשר הוגש לביצוע במסגרת תיק הוצאה לפועל שמספרו 02-57082-09-9.

אציין כי עניין זה נדון בפני כב' הרשמת ש. פומרנץ ביום 3.6.2010, וסיכומי הטענות הוגשו עד לסוף חודש אוגוסט 2010, ואולם כב' הרשמת פרשה לגמלאות בסוף שנת 2011 מבלי שניתנה החלטה בהתנגדות, ולפיכך נותב עניין זה אליי כעת.

לא ראיתי מניעה ליתן ההחלטה על בסיס כתבי הטענות, פרוטוקול הדיון וסיכומי הטענות, בשים לב לכך כי ההחלטה בהתנגדות ניתנת על בסיס ראיות לכאורה וללא קביעת ממצאים עובדתיים או שקילת שיקולי אמינות ומהימנות (אפנה בהקשר זה, לדברי ביהמ"ש העליון בדנ"א 21/89, אורית כהן נ' אושיות חברה לביטוח בע"מ, פ"ד מה (3) 499).

התובענה השטרית

השטר אשר הוגש לביצוע, שטר חוב ע"ס 25,000 ₪, עשוי לפקודת הנתבעת. שטר החוב הוגש לביצוע על חלקו (שכן בבקשה לביצוע שטר פורש כי מתוך 25,000 ₪, שולם סך 15,000 ₪).

טענות הנתבע

הנתבע התנגד לביצועו של השטר, ולטענתו שטר החוב נמסר לידי התובעת במסגרת התקשרות לרכישת כלי רכב מסוג פורד פוקוס מ.ר. 69-048-51;

כך מתאר הנתבע, שהתקשר לרכישת כלי הרכב הנ"ל במסגרת עסקת טרייד אין בה מסר את מכוניתו הישנה וקיבל את כלי הרכב הנ"ל, כנגד התחייבות לשלם סך נוסף של 57,000 ₪: 32,000 ₪ שולמו באמצעות חברת "פמה מימון", ולגבי יתרת הסכום נמסר שטר החוב ע"ס 25,000 ₪, ואולם לאחר השלמת ההתקשרות, גילה התובע כי הוטעה על ידי הנתבעת במספר מישורים, הן לגבי מצבו של כלי הרכב (אשר הכיל תקלות חמורות וניכרות), וכן גילה כי מד האוץ בכלי הרכב שונה בטרם נרכש על ידו.

לאור פגמים וליקויים אלה, טוען הנתבע כי פנה לנציג התובעת (מר ענבתאוי) ושטח טענותיו בפניו, ובמענה הוסכם על הפחתת סך 10,000 ₪ מהתמורה החוזית – אותה יתרת תמורה חוזית הנתבעת ממנו כעת.

הוסיף הנתבע, וטען כי בכל מקרה (ובמנותק מטענת ההסכמה לגבי השינוי ההסכמי כאמור), קמה לו זכות חוזית לקזז מהסך הנתבע את נזקיו כתוצאה מההטעיה, והם עלות תיקון הפגמים הנסתרים שבכלי הרכב, והשווי המופחת שיש לייחס לכלי הרכב לאור גילו שינוי מד האוץ, בהיקף העולה על הסך הנתבע (אציין כי הנתבע תמך טענותיו בחוו"ד שמאי).

דיון והכרעה

לאחר בחינת טענות הצדדים, הגעתי לכלל מסקנה כי מוצדק במקרה זה לקבל את ההתנגדות, ואבהיר טעמי:

טענת ההגנה העיקרית של הנתבע נחלקת לשניים: טענה כי ההסכמה החוזית בין שני צדדים הקרובים לשטר הינה שונה, כמעט ומספקת בהקשר זה, לבדה. יש לציין כי בשלב דיוני זה, לא מבוצעת קביעה של ממשא עובדה או שקילה של שיקולי אמינות ומהימנות, ודי בצורך לקיים הבירור העובדתי באשר לקיומה של אותה הסכמה נטענת, כדי לדלג מעל המשוכה (הלא-גבוהה כשלעצמה) של העלאת טענת הגנה שיכול להיות מכח פגם קנייני נטען בשטר.

לכך נוסיף, את טענת הקיזוז אשר נטענת באורח מפורט ונשענת על חוות דעת השמאי. לעמדתי אין מדובר בהודעת קיזוז כנגד חיוב שהינו שטרי גרידא, אלא מדובר במערכת חוזית סבוכה ומורכבת, וכאשר מדובר בצדדים קרובים לשטר, ממילא ניתן, לראות בשטר כחוזה, או כחלק מהמערכת החוזית.

ראה לעניין זה, ההלכה הידועה בעניין דנ"א 258/98 צמח נ' שלשבסקי, פ"ד נה (4) 193, שם נפסק :

"בפרשה שלפנינו העותר והמשיבים הם צדדים קרובים. כל הגנה העומדת למשיבים כנגד זכות העותר על-פי עיסקת היסוד (ההסכם השני) עומדת להם גם כנגד התביעה השטרית. על-כן רשאים המשיבים לטעון, כנגד החבות על-פי השטר...

...אכן, שטר הוא מותנה כאשר חזותו מעידה עליו כי חבותו של העושה היא מותנית. כאשר נקבע בשטר כי התמורה נתקבלה בהתאם לחוזה פלוני, אין לפרש זאת כהתניית החבות על-פי השטר לקיום תנאי החוזה. הפרשנות של הוראה כזו אינה אלא זו שהעושה מציין את הטעם לעשיית השטר. קביעה כזו אינה פוגמת בשטר. אך כאמור, לאור המסקנה שאליה הגיע בית-המשפט העליון, אין לנו צורך לבחון מחדש שאלה זו. כמו כן אין לי צורך לבחון השאלה באשר לדרכי הפרשנות של לשון השטר. אף כאן יש להבחין בין צדדים קרובים לצדדים רחוקים. בכל הנוגע לצדדים קרובים, יחולו על פרשנות השטר הדינים הרגילים של פרשנות חוזה..."

ואוסיף. סעיף 53 (א) לחוק החוזים (חלק כללי) תשל"ג 1973 קובע: