רכב ביטחון אינו יכול לקחת את החוק לידיים ולנהוג בפראות

1.         זוהי תביעת רכוש בגין תאונת דרכים אשר התרחשה ביום 17/6/06 (להלן: "התאונה").

2.         התובע הינו בעלים של רכב מסוג איסוזו מ.ר. 6749836 (להלן: "רכב התובע").

3.         הנתבע מס' 1 הינו בעלים של רכב פרטי המשמש כאמבולנס מ.ר. 4698815 (להלן: "רכב הנתבעים").

4.         הנתבעת מס' 2 הינה חברת ביטוח אשר ביטחה את רכב הנתבעים בעת התאונה.

5.         הצדדים חלוקים באשר לשאלת האחריות לקרות התאונה.

התובע טען בדיון כדלקמן:

            לדבריו, בעודו נוסע בכביש דו סטרי צר בכפר יסיף הגיע לצומת והחל מאותת שמאלה על מנת לפנות שמאלה. כשהחל לפנות שמאלה, רכב הנתבעים, אמבולנס, אשר נסע כל העת מאחוריו, החל נוסע במהירות גבוהה ביותר בלא סירנות ובלא איתות תוך שהוא עוקף את רכב התובע ומשתלב בנתיב הנסיעה המקביל בכיוון הנסיעה הנגדי, וכל זאת בכדי לעקוף את רכב התובע ולהיכנס לצומת. עקיפה מהירה זו, וכאמור תוך נסיעת הנתבע 1 בניגוד לכיוון התנועה, הביאה לקרות אירוע התאונה ולהתנגשות המתוארת. לדבריו, הוא לא הבחין ברכב הנתבעים נוסע מאחוריו, שכן הוא הגיח לפתע פתאום במהירות גבוהה מאוד. אף לאחר ההתנגשות רכב הנתבעים לא עצר והמשיך בנסיעתו בלא שהחליפו פרטים.

            לשאלת נציגת הנתבעת מס' 2 ענה התובע ואמר כי גם הוא נהג אמבולנס בהכשרתו, וידוע הוא כי אסור לנהגי אמבולנס לבצע כל עבירת תנועה.

התובע, בתגובה לטענתו של הנתבע 1 הרצ"ב אודות הזמנת אמבולנס לזירת האירוע, הכחיש טענה זו, ואמר כי לא הגיע כל אמבולנס לזירת האירוע לטפל במעורבים בתאונה. כמו כן הכחיש כי רכב הנתבעים נסע עם איתות וסירנות. כמו כן אמר כי הוא מוכן ללכת לבדיקת פוליגרף בכדי לאמת טענתו האחרונה.

הנתבע מס' 1 טען בדיון כדלקמן:

            לדבריו ברכבו בעת קרות אירוע התאונה היה ילד פגוע ראש. נסיעתו הייתה מלווה בסירנות ובאיתות. הנתבע מס' 1 אכן הודה כי החל עוקף את רכב התובע ואת שני כלי הרכב שהפרידו ביניהם ומשתלב בנתיב הנסיעה המקביל בניגוד לכיוון התנועה, וזאת לאחר שווידא שאין כל כלי רכב המגיעים בנתיב המקביל ההוא. לדבריו, בעודו עוקף, כאמור, ומתקדם אט אט בסיבוב שמאלה, החל גם רכב התובע לבצע הפניה שמאלה, דבר שהביא להתנגשות המתוארת. כתוצאה מההתנגשות ועל מנת למנוע נזקים נוספים, ניסה הנתבע 1, לטענתו, להתרחק ככל יכולתו מרכב התובע. כמו כן, יצר קשר עם המוקד, ובקש להזמין אמבולנס למקום.

נציגת הנתבעת מס' 2 טענה בדיון כדלקמן:

לדבריה, נסיעתו של הנתבע מס' 1 הייתה תוך כדי נסיעת הצלה, וסירנות רכב הנתבעים והאיתות שלו דלקו ופעלו. במקרים מסוג זה, לדבריה, היה על התובע לנקוט משנה זהירות ולאפשר לנתבע מס' 1 לבצע משימתו כראוי בלא שיפריע לו.

6.         שמעתי באריכות את טענות הצדדים אשר בין היתר אף הדגימו לפני באופן מפורט ומדוקדק את אופן התרחשות התאונה איש איש לשיטתו על גבי שרטוט מסומן א' וכן באמצעות רכבי הדגמה.

עיינתי בכל הראיות שהציגו בפניי לרבות חוו"ד השמאי המוסמך מטעם התובע וכן שירטוטי זירת קרות אירוע התאונה. שקלתי טענות הצדדים, בדקתי מעשיהם ומחדליהם, על רקע הוראות הדין הרלוונטיות ולאור האמור לעיל, אני קובעת כי דין התביעה להתקבל.

7.         לפיכך, אני מקבלת את התביעה והנימוקים הם כדלקמן:

            התובע נסע בנסיעה רגילה ולפי כל הכללים והחוקים, ובדיוק אותה עת הגיח מאחוריו הנתבע, והחל נוסע במהירות מופרזת בלא לשים לב לכך שנהיגתו זו עלולה לסכן את שלומם של יתר הנוסעים בכביש.

אמנם רכבו של הנתבע הינו ע"פ האישורים עונה להגדרת "רכב ביטחון" כהגדרתו בתק' 1 לפקודת התעבורה (ראה המסמך שהוגש לבית המשפט בתום הדיון ע"פ החלטת בית המשפט), וזה הוביל בעת קרות אירוע התאונה חולה לבית החולים, אך אין בכך כדי לאפשר לנתבע לנהוג בפראות, אותה פראות שהביאה לקרות אירוע התאונה.

רכב הנתבעים ייחשב בהתאם להוראת להגדרת "רכב ביטחון" תק' 92 לתקנות התעבורה כרכב בטחון אך ורק אם הפעיל הוא אותה עת סירנות ואיתות, ואו אז תחולנה עליו הוראות תק' 94 לתקנות התעבורה בעניין הוראות מיוחדות לנוהג ברכב בטחון".