רישום קטין ברשימת מעוכבי נישואין

הצדדים הוזמנו לדיון שהיה אמור להתקיים ביום י"ד סיון תשס"ד. המוזמנים לא הופיעו מלבד ב"כ היועץ המשפטי לממשלה, עו"ד א' ווייס. בסיום הדיון בית הדין הודיע כי עניינו של הקטין ג' ב' טעון בירור, ומאחר והבירור אינו מתקיים כעת, הנושא ירשם בהנהלת בתי הדין כטעון בירור.

לאחר הדיון התקבלה בקשת עו"ד א' ווייס להימנע מהכנסת הקטין לרשימת טעוני בירור, עו"ד א' ווייס צרף אסמכתאות הלכתיות שנכתבו על ידי ד"ר מיכאל ויגודה.

בקשת עו"ד א' ווייס אינה מתקבלת.

נקדים ונציין כי הנוהג שהתקבל בבתי הדין במשך עשרות שנים הוא לנהוג בדרך זו של רישום אדם שנפסק עליו שהוא מפסולי חיתון, ברשימה מתאימה המונעת ממנו רישום לנישואין בחו"ק כדמו"י. וכן לבצע רישום האדם ברשימת טעוני בירור, במידה והבירור אינו מתקיים כגון בהעדר שיתוף פעולה של הנוגעים בדבר.

להלן היסוד בהלכה לרישום זה.

ההלכה הפסוקה בשו"ע אה"ע סי' ב' סעיף ה'  "משפחה שנטמעה נטמעה", אינה נוגעת במקרה בו ידוע פסולו של אדם או ידוע שקיים הכרח לברר את מעמדו.

ונקדים את מש"כ בזה הריא"ז בסוגיא בקידושין פרק רביעי. (שלטי הגבורים דף ל:) "ונראה בעיני, שבזמן הזה לאורך הימים נתערבו הפסולין עם הכשרים ברוב המקומות. שאף במקומות המיוחסים שבבבל היו שם פסולין ידועין בימי חכמי התלמוד והיו נזהרין מהן, ולאורך הימים נתערבו. ואמרו חכמים כל משפחה שנטמעה נטמעה והרי היא בחזקת כשרה, הואיל ולא נתערבו בפסולין מדעת. אבל מגלין הפסולין שלא נטמעו ומכריזין עליהן כדי שיזהרו הכשרים מהם. לפיכך אין לו לאדם ליזהר בזמן הזה אלא מן הפסולין הידועים לו בימיו".

הרמ"א בדרכי משה אה"ע סי' ב' הביא את דברי הריא"ז. וכן בשו"ע (שם) פסק הרמ"א - "ודוקא משפחה שנטמעה ונתערבה, אבל כל זמן שלא נתערבה מגלין הפסולין, ומכריזין עליהם כדי שיפרשו מהם הכשרים".

הרי שהלכה זו הקובעת "משפחה שנטמעה נטמעה", נאמרה רק ביחס למשפחה שנטמעו בה פסולין שלא מדעת, ובנסיבות אלו, גם לאחר זמן המשפחה נשארת בכשרותה.

אבל ביחס לפסול ידוע יש להיזהר מלהנשא עמו, ויש להכריז עליו.

החזו"א אה"ע סי' א' ס"ק יח כתב "הא דאין מגלין משפחה שנטמעה, נראה דבין בידוע ליחיד והוא נאמן לאנשי עירו כבי תרי, ובין באיכא לחפש ולבדוק אחר עדים, כיון דעכשיו נשתקע הדבר אין לבדוק על זה. והא דמכריז ר"י (ע' ב') בפומבדיתא אדא ויונתן כו' צ"ל דלא נשתקע פסליהו עדיין, וכן הא דמכריז רבא במחוזא כו', וכן הא דאמר רב יהודה גובאי כו', וכן הא דרב יוסף בי כובי דפומבדיתא כו', כלם לא נשתקעו או לא נטמעו".

ובס"ק לד הוסיף החזו"א - "משפחה שנטמעה נטמעה, ויליף לי' מקראי. אבל לא נטמעה, חייבין בית דין לגלות לאכרוזי. וכן הנושא צריך לברר אם אפשר לו לברר ואינו רשאי לישא מספק".

בדברי החזו"א מבואר שמוטל על בית דין לגלות ולהכריז על פסול במשפחה שעדיין לא נטמע, כל עוד אין בפנינו מצב של "משפחה שנטמעה נטמעה", ושכן נהגו כבר בזמן הגמרא במקרים רבים. ולהאמור, יסוד הדברים בדברי הריא"ז והרמ"א.

אמנם אין בדברי הריא"ז הרמ"א דברים מפורשים ביחס לשאלה שבפנינו, בו עדיין לא נפסק דבר ביחס למעמדו של הקטין, וזאת בהעדר שיתוף פעולה מצד הנוגעים בדבר.

ונראה שהדברים מבוארים בסיפא של דברי החזו"א שכתב "וכן הנושא צריך לברר אם אפשר לו לברר, ואינו רשאי לישא מספק". דהיינו במקום בו התעורר ספק, עליו לברר הספק ולא לישא ולהתעלם מהספק.

נוסיף ונציין את ההבחנה שעשה החזו"א בין בית הדין עליו מוטל לגלות את הפסולין ולהכריז עליהם, ובין היחיד שאם התעורר ספק עליו להמנע מנישואין בטרם יבורר הספק.

לכאורה היה מקום לשאלה מדוע הדבר מוטל על בית הדין. לכאורה, בית הדין אמור לדון בדין שבין אדם לחבירו לאחר שהתביעה הובאה לפני בית הדין על ידי התובע, אך מה היסוד לחובה לנקוט יוזמה לגילוי הפסולין וההכרזה עליהם.

יתירה מזו, החתם סופר אה"ע ח"ב סי' קעד, קבע שבית הדין אינן נזקקין לחקור אם יצא קול על אשה שנאסרה על בעלה, ולחפש עדים שיעידו באותו עניין.

וכן הסכים בשו"ת שערי דעה סי' רכט. וסיים דבריו בלשון זו - "ועיין בשו"ת מהר"ם מינץ סי' עה שהביא קבלה מרבותיו שגזרו והחרימו על כל המושיב בית דין לחפש אחר לעז וקול, כי ראוי לבית הדין שלא להיזקק על ככה, עיי"ש". ולפי דרכם מדוע בית הדין יוזם גילוי הפסולין והכרזה עליהם.