רישום נכס והפקדת כספי ירושה בחשבון משותף מתי ייראו ככוונת שיתוף

(חלקי)

רקע

הצדדים הם זוג שנישא ביום י"ט במרחשוון תש"ס (29.10.99).

לפני כשנתיים הגיש הבעל תביעה לגירושין והאישה הודיעה שגם היא מעוניינת בגירושין. בכרוך לתביעת הגירושין, הגיש הבעל תביעה לחלוקת הרכוש ואיזון המשאבים. התקיימו דיונים, ניתנו כמה החלטות ולאחרונה התקבלו סיכומי טענות ובקשות שונות מטעם שני הצדדים.

נציין כי לאחר קבלת הסיכומים, התקבלה הודעה מטעם האישה כי הבעל פוטר מעבודתו ממפעל [...] וכי היא דורשת לקבל חלק בזכויות שקיבל בעת פיטוריו. על הבעל להגיב תוך עשרים יום, ולאחר קבלת תגובתו ייקבע המשך ההליך בנושא זה.

להלן יינתן פסק הדין ביתר הנושאים.

הנושא העיקרי השנוי במחלוקת הוא כספי ירושה שקיבלה האישה, ורכוש שלטענתה נרכש מכספים אלו. כספי הירושה התקבלו לאחר פטירת אם האישה בשנת 2009. הכספים התקבלו מגופים שונים בזמנים שונים והופקדו בחשבון עובר ושב בבנק לאומי, הרשום על שם שני הצדדים.

חלק מהכספים נשאר בחשבון העובר ושב ונעשה בו שימוש לרכישות שונות ובכלל זה השקעות בשיפוץ הדירה שניתנה למגורי הצדדים על ידי הקיבוץ, רכישת ריהוט ומוצרים לבית והוצאות נוספות.

חלק אחר הופקד בפק"ם נפרד באותו חשבון, וממנו נמשכו לעתים כספים לשימוש שוטף.

בנוסף לכך נרכשה מכונית טויוטה לנד־קרוזר 2008, ונרשמה על שם האישה בלבד.

טענות האישה

האישה טענה כי הכספים כולם היו מיועדים עבורה ולא הייתה לה כל כוונה לשתף בהם את הבעל. כתוצאה של כך: כל מה שנרכש והושקע מכספים אלו שייך לה. בפרט היא מתייחסת בדבריה לעניין המכונית שנרכשה, לדבריה, מכספים שהועברו במיוחד לשם כך מחשבון אמה המנוחה. הכסף הועבר לחשבון העובר ושב המשותף ומשם עבר לידי המוכר, והבעל הסכים מראש כי לא יהיה לו חלק ברכב.

טענות הבעל

הבעל טוען כי האישה התכוונה לשתף אותו בכל הכספים שקיבלה בירושה ועל כן יש לחלק את הכספים ואת כל מה שנרכש בהם, בשווה בין הצדדים. לביסוס טענתו המציא הבעל בסיכומיו פסיקות של בתי הדין ובתי משפט.

דיון

והנה, מעיקר הדין כספי ירושה אינם בני איזון. עיקרון זה מחייב הן על פי דין תורה וכן על פי חוק יחסי ממון.

אולם השאלה העומדת בפנינו היא האם הייתה כאן כוונת שיתוף מצד האישה, כאשר הכניסה את הכספים לחשבון המשותף?

 אמנם לפי דין תורה לא די בכוונת שיתוף אלא יש צורך גם במעשה קניין שיגמור את הבאת הכוונה הזאת לפסים מעשיים. ואולם בנדון שלפנינו, עצם העברת הכספים לחשבון משותף היא בוודאי מעשה קניין. מנהג העולם הוא שהעברת כספים לחשבון מוטב מהווה קניין גמור, ומנהג זה מחייב גם לפי ההלכה מדין קניין 'סיטומתא'. אמנם לא די במעשה קניין אלא יש צורך גם בכוונת הקנאה מצד המקנה, ועל כן הנושא התלוי העומד לבירור הוא, האם הייתה כוונת שיתוף.

אם נכריע כי הייתה כוונת השיתוף במקרה שבפנינו, ממילא ייקבע כי הכספים הם משותפים.