ריצוי מאסר במצטבר ובחופף

הנאשם:

אני מצהיר שעו"ד יצחק כהן מייצג אותי בתיק זה.

ב"כ המאשימה:

אבקש, נוכח המאסר שהושת על הנאשם לאחרונה, כי ביהמ"ש יורה במפורש שהמאסר שהמאסר ירוצה במצטבר למאסר אותו מרצה הנאשם כעת.

הסניגור:

אני סבור שבימ"ש גזר את דינו של הנאשם לפני שנה. שם לא צוין שהמאסר ירוצה באופן מצטבר. לפי הוראות חוק העונשין, משעה שביהמ"ש לא ציין הוראה כזו, מאסר זה יהיה בחופף למאסר אחר שנגזר על הנאשם. עקרון סופיות הדיון אומר, מבחינתנו, שגזה"ד מהיום שהוא ניתן אין אפשרות לעשות בו שינויים, וכן שינוי שיעשה בו יש צורך בהוראת חוק מיוחדת שמאפשרת את השינוי הזה. קיימות שתי הוראות חוק. הרלבנטית לענייננו, לגבי נשיאת המאסר בעבודות שירות, ואולם אך ורק לקביעה הזאת ניתן לשנות. הוראה נוספת היא תיקון טעות שלענייננו היא לא רלבנטית. לפיכך, אני מפנה את ביהמ"ש לע"פ 1100/91, עמ' 430, פסקה שנייה, "כלל הוא בידינו שעם מתן פסה"ד מסיים ביהמ"ש את מלאכתו ואין הוא מוסמך לתקנו למעט טעות סופר". בפסה"ד הזה נאמר במפורש שהקביעה לגבי עבודות שירות היא אינה סוג נוסף של עונש, אלא צורה של נשיאת העונש, ורק לגבי אופן נשיאת העונש ביהמ"ש יכול להמשיך וליתן הוראות בהתאם. מהרגע שהוחלט על ידי חוו"ד הממונה שאין מקום לעבודות שירות, הדרך היחידה שנמצאת בפני בימ"ש היא עונש של מאסר. אם היה נקבע בפסה"ד המקורי או בהסדר הטיעון שעונש המאסר ירוצה במצטבר לכל עונש אחר, אזי בהחלט היה אפשר להשית את העונש הזה במצטבר כחלק מגזה"ד. מאחר והשתיקה של גברתי בחודש 9/05 איננה מלמדת על שכחה אלא דווקא מכילה את הוראות החוק לעניין ריצוי בחופף, הנני סבור שבמקרה זה אין מקום, מבחינת פרוצדורלית, אין אפשרות לקבוע שעונש המאסר ירוצה במצטבר.

כן אני מפנה לעניין זה ל- ב"ש 3435/02, מחוזי נצרת. מהרגע שביהמ"ש קם מכסאו, אין אפשרות אפילו לחשב ימי מעצר בגזה"ד.

היה הסדר טיעון בתיק זה. מה שעושה עכשיו התביעה זה לסטות מהסדר הטיעון שגובש בין הצדדים וכלשונו. השתיקה של התביעה מכילה את הוראות החוק. ברגע שלא נאמר שהעונש יהיה במצטבר, ברור שזה אמור להיות בחופף. לפי הוראות החוק ולפי הפסיקה עונש מאסר להבדיל מהפעלת מאסר על תנאי, הפעלתו במצטבר הוא החריג. המצטבר הוא הכלל והחופף הוא החריג. ברגע שהוטלו שני עונשי מאסר, החריג הוא שהם לא יחפפו האחד את השני. אני מגיש לביהמ"ש  בעניין זה פסיקה של בימ"ש השלום, באר-שבע, ת.פ. 5048/02, בימ"ש שלום באר שבע, פסקה 11. כן אני מפנה ל- ע"פ 1899/04, שגם מנתח את נושא החפיפה של העונשים. קובעת כב' השופטת בניש, בפיסקה 5, "גזירת עונש מצטבר אכן מהווה חריג השמור למקרים חמורים בנסיבותיהם המצדיקים את מיצוי הדין עם הנאשם. זו הגישה המקובלת בפסיקתנו".

בסה"כ מדובר בבחור צעיר, שעם כל הכבוד לעמדת המאשימה, הרי שחובה לזכור שזהו מאסר ראשון שהנאשם מרצה מאחורי סורג ובריח. העבירות כאן דינן היה כמו שהזכירה גברתי בהתחלה, 3 חודשים עבודות שירות בהסדר טיעון. כן אזכיר שהפעלת התנאי הינה חלק מעונש בתיק הנוכחי. העובדה שהופעל לו המאסר התנאי, שגברתי השיתה על הנאשם, היא אינה חלק מהענישה בתיק החדש אלא ענישה בתיק זה. צריך לזכור שהתנאי של 8 חודשים שגברתי הורתה עליו בגזה"ד, הופעל במלואו. כעת מרצה הנאשם עונש מאסר בפועל של 9 חודשים. לא שמעתי מטעם התביעה בטיעוניה, איזה שהוא נימוק מיוחד שמצדיק את הפעלת המאסר במצטבר.

מגיש את כל הפסיקה. הוגשה וסומנה כאחד נ/1.

ב"כ המאשימה:

היו נסיבות אחרות כשהוצג הסדר הטיעון, וכעת אנו מצויים בסיטואציה אחרת. הנאשם כבר מרצה מאסר בפועל. דווקא המאסר בפועל, בעיני, מראה על החומרה. גם כשעומד נגדך מאסר מותנה, אתה מבצע עבירה נוספת. לכן, אני סבורה, שיש להשית את המאסר במצטבר.

הסניגור:

אני מזכיר לתביעה כי יש פה הסדר טיעון ולא משנה מה הייתה הטעות שלהם כשהם עשו אותו.

החלטה

1.         בגזה"ד, שניתן כנגד הנאשם בתיק זה ביום 11/9/05, הושת על הנאשם, בין היתר, מאסר בפועל לתקופה של 3 חודשים, אשר נקבע כי ירוצה בדרך של עבודות שירות, בכפוף לחווה"ד הממונה על עבודות השירות.

2.         במסגרת הדיון בפניי כיום, אין חולק, כי לא ניתן להורות על ריצוי המאסר בפועל הנ"ל בדרך של עבודות שירות, זאת נוכח חוות דעת הממונה על עבודות השירות, שנערכה ביום 23.8.06, ואשר על פיה אין הנאשם מתאים לריצוי המאסר בפועל בדרך של עבודות שירות, והן נוכח העובדה שכיום מרצה הנאשם מאסר בפועל בן 9 חודשים, אשר הושת עליו לאחר מועד גזירת הדין בתיק זה, ובעטיה של עבירה המאוחרת לעבירות נשוא הליך זה.

3.         הסניגור טען בפניי, במסגרת הדיון היום, כי אין ביהמ"ש מוסמך להורות כי המאסר בפועל שהושת בתיק זה ירוצה במצטבר לתקופת המאסר אותה מרצה הנאשם, שכן ביהמ"ש סיים את מלאכתו עם גזירת הדין בתיק זה, ובמסגרת גזה"ד לא הורה בדבר ריצוי המאסר בפועל במצטבר.

4.   ברם, אין עסקינן במקרה דנן בשינוי גזה"ד לאחר שביהמ"ש כבר "קם מכסאו", כי אם בקביעה בדבר אופן ריצוי המאסר בפועל שהושת על הנאשם, דבר שברי כי מוסמך ביהמ"ש להחליט לגביו, שכן ביהמ"ש טרם החליט כיצד ירוצה המאסר בפועל ודחה את המשך הדיון בתיק, לאחר מתן גזה"ד, ביום 11/9/05, לצורך קבלת חוו"ד הממונה על עבודות השירות.

5.   לא זו אף זו, ביהמ"ש לא יכל היה לדעת בעת גזירת הדין ביום 11/9/05, כי יושת על הנאשם לאחר המועד הנ"ל מאסר בפועל מאחורי סורג ובריח, ומשכך לא היה עליו לקבוע כי המאסר בפועל בתיק זה ירוצה במצטבר למאסר בפועל אחר.

6.         סעיף 45 (ב) לחוק העונשין, תשל"ז - 1977, קובע, כדלקמן:-