ריפא נ' פרץ ואח'

פסק דין

זוהי תביעה לפיצוי התובע בגין נזקים שנגרמו לרכבו בתאונה שאירעה ביום 15.9.2010.

התובע טוען בכתב התביעה כי ביום האמור, הבחין ברכב הנתבע 1, נהוג על ידי הנתבעת 2, המנסה לפרוץ לנתיב הנסיעה שלו. למרות נסיונות הבלימה שלו לא מנע התנגשות כלי הרכב לאור העובדה שהנתבעת לא נתנה לו זכות קדימה ולא שמה לב כלל כלי הרכב החולפים.

בעלה של הנתבעת, הוא הנתבע 1, הבטיח לשאת בעלות התיקון של הרכב, הודה בכך שאשתו ביצעה עבירת תנועה והתאונה נגרמה באשמה וגם היא הודתה באשמה.

סוכן הביטוח שלה הפנה אותו למוסך אסולין לתקן את הרכב, בכיסוי ביטוח רכב הנתבעים. לפתע חזר בו הנתבע 1 , סירב לשלם וביקש להסדיר את הנושא בינם לבין התובע, אולם מאותה עת ואילך הנתבע התחמק ממנו בתירוצים שונים.

הנתבעים הודו בכתב ההגנה בעובדה "שהיתה פגיעה ברכב פורד פיאסטה..." אולם לטענתם רק הפנס הקדמי נשבר. לגרסתם התובע דורש פיצוי בגין נזקים שאינם קשורים לתאונה.

שמעתי עדויות הצדדים בדיון 3.5.2011 . אני מעדיפה את עדות התובע על פני עדות הנתבעת 2. ראשית בכתב ההגנה בחרו הנתבעים להאשים גורם עלום באירוע התאונה, אולם למרות זאת הסכימו עקרונית לתקן את הרכב על חשבונם. גרסת הנתבעת 2 לענין אירוע התאונה, הועלתה לראשונה בדיון ואין לטענותיה כל זכר לכתב ההגנה.

נוסף על כך הנתבעת 2 בעצמה העידה בהמשך כי היא מוכנה לתקן את הרכב, התנצלה ואמרה שהיא מודה באחריות לתאונה.

התובע צירף לכתב התביעה המתוקן חוות דעת שמאי. בתחילה לא עשה כן מאחר ורצה לחסוך בהוצאות, וגרסתו בענין זה מהימנה עלי. מעת שקיימת חוות דעת שמאי הקובע את גובה הנזק ואת הקשר בין הנזק לבין התאונה, הנתבעים לא ביקשו לחקור חקירה נגדית, אין לי אלא לקבל את התביעה במלואה.

לאור האמור לעיל, אני מחייבת את הנתבעים לשלם לתובע במאוחד ובמיוחד סך של 1,656 ₪ בגין נזקים לרכב, שכר טרחת שמאי בסך של 650 ₪. סכומים אלו ישאו הפרשי הצמדה וריבית מיום 11.5.2011 ועד התשלום בפועל.

כן אני מחייבת את הנתבעים לשלם לתובע הוצאות משפט לרבות החזר אגרה בסך 500 ₪. גובה ההוצאות נגזר מהעובדה שנדרש דיון נוסף בשל עמדת הנתבעים לענין גובה הנזק. הסכומים ישאו הפרשי הצמדה וריבית מהיום ועד התשלום בפועל.

ניתן היום, כ"ח תשרי תשע"ב, 26 אוקטובר 2011, בהעדר הצדדים.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: