רימון נ' דרור ואח'

ב"כ התובע: עו"ד כרובי

ב"כ הנתבעים: עו"ד פיזנטי

פסק דין

התביעה שלפני מתייחסת לתאונה שאירעה ביום 21/2/08, ברחוב דבורה הנביאה בתל אביב. התובע הינו הבעלים של כלי רכב מסוג סוזוקי, בו נהגה בתו, הגברת מיכל רימון (להלן - הנהגת). הנתבע 1, מר אביב דרור (להלן - הנהג) נהג אף הוא בכלי רכב מסוג סוזוקי והנתבעת 2 היתה מבטחת רכב הנהג במועדים הרלוונטיים לתביעה. זוהי תביעה בגין הנזק שנגרם לרכב התובע בתאונה.

אין מחלוקת כי הנהגת נסעה ברחוב דבורה הנביאה ממערב למזרח והתכוונה לפנות שמאלה לרחוב בית אל. אין מחלוקת כי הנהג נסע ברחוב דבורה הנביאה ממזרח למערב, והתכוון להמשיך בנסיעה ישר.

לטענת הנהגת, היא עמדה בצומת מרומזר, בנתיב השמאלי ביותר, לקראת פניה שמאלה, כאשר הרמזור בכיוון נסיעתה - אדום. כאשר התחלף הרמזור לירוק, היא החלה בביצוע הפניה שמאלה, אלא שאז הגיע הנהג ונכנס לצומת בנסיעה שוטפת, בניגוד למופע הרמזור בכיוון נסיעתו. לטענת הנהגת, הנהג ניסה, ככל הנראה, "לגנוב" את הרמזור.

לטענת הנהג, הוא נסע בנתיב הימני ביותר. כאשר הגיע לצומת היה הרמזור בכיוון נסיעתו ירוק והוא המשיך בנסיעה שוטפת. לפתע, הבחין בנהגת שפנתה שמאלה והגיעה משמאלו. הוא סטה ימינה בניסיון לחמוק מהתאונה, אך רכב הנהגת בכל זאת התנגש ברכבו.

בדיון שלפני העידו הנהגת, הנהג, אביה של הנהגת (אשר צילם את הצומת, בניסיון להמחיש כיצד לטענת הנהגת אירעה התאונה) וכן עדה נוספת מטעם הנהג, הגב' שולמית אביבי, מכרה של הנהג ממקום עבודתו, אשר נסעה מספר מכוניות אחריו (להלן - אביבי). הוגשו ההודעות של שני הנהגים ושל אביבי, שנמסרו במשטרה (ת/2 - הודעת הנהגת, נ/2 - הודעת הנהג, נ/3 - הודעת אביבי), הוגשה תעודת עובד ציבור (במ/1) - אסופה הכוללת את תשריט הצומת, תוכנית הרמזורים הרלוונטית (אשר לגבי האמור בה הסכימו הצדדים, כעולה מעותק נוסף של התכנית שהוגש ולא סומן, עליו סימונים המופעים בצבע), ואישור של אינג' שמעון קיסילביץ' - מנהל מרכז בקרת הרמזורים באגף התנועה בעיריית תל אביב, כי מדובר בתכנית הנכונה ליום ולשעת התאונה. כמו כן הוגשו צילומי הנזק של שני כלי הרכב.

לאחר שמיעת העדויות ועיון בחומר הראיות, אלה ממצאי:

א.בכיוון נסיעתו של הנהג מוצב רמזור אחד בלבד, ושני נתיבי הנסיעה מכיוון הגעתו, הנכנסים לצומת, מאפשרים נסיעה ישר בלבד (זאת - בהתבסס על התשריט שהוא חלק מבמ/1).

ב.בכיוון נסיעתה של הנהגת מוצבים שני רמזורים. האחד מתייחס לנוסעים ישר בשני הנתבעים הימניים, והאחר מתייחס לנוסעים שמאלה מהנתיב השמאלי (זאת - בהתבסס על התשריט שהוא חלק מבמ/1 ועל עדות הנהגת [פרוטוקול הדיון מהיום, עמוד 4 שורה 31, עד עמוד 5 שורה 4]).

ג.בהתבסס על תוכנית הרמזורים שהוגשה כחלק מבמ/1, כפי שהסכימו הצדדים, עולה כי אורכו של סבב רמזורים מלא בצומת הינו 90 שניות. בתחילת הסבב (בשניה ה-0) נדלק הרמזור הירוק בכיוון הנסיעה המכונה "מופע 1". מופע 1 מתייחס לנתיבים שמימין לכיוון נסיעתה של הנהגת, המאפשרים נסיעה ישר. האור הירוק במופע 1 ממשיך עד השניה ה-45, לאחר מופיע האור הצהוב (כתום) במשך 3 שניות, והחל מהשניה ה-48 ועד השניה ה-90 הרמזור במופע 1 הוא אדום.

בכיוון נסיעתו של הנהג, המכונה "מופע 2" בתכנית הרמזורים, מתחלף הרמזור לירוק בשניה ה-70 והמופע נמשך מעבר ל-90 השניות עד השניה ה-22 של הסבב הבא. לאחר מכן יש אור צהוב, והחל מהשניה ה-25 יש אור אדום עד השניה ה-68.

בכיוון נסיעתה של הנהגת, המכונה "מופע 3" בתכנית הרמזורים, האור הירוק מתחיל בשניה ה-27 (לאחר שנדלק האור האדום בכיוון נסיעת הנהג), וזאת עד השניה ה-45. לאחר מכן מופיע אור צהוב. ובשניה ה-48 נדלק אור אדום עד השניה ה-25 של הסבב הבא.

מכאן, כי קיים מצב שבו הרמזור לנסיעה ישר בנתיבים שמימין לכיוון נסיעתה של הנהגת הופך לירוק, בעוד הרמזור לפניה שמאלה (לו המתינה הנהגת) עדיין אדום, ובאותו זמן - לנהג יש אור ירוק מכיוון הגעתו (בין שניה 0 לשניה 22). במצב זה, אפשרי התרחיש שתיארו הנתבעים, לפיו הנהגת התבלבלה, הסתכלה על הרמזור לנסיעה ישר במקום על הרמזור לפניה שמאלה, וכשזה התחלף לירוק - פנתה שמאלה, כשהרמזור שמאלה עדיין באדום.

מאידך גיסא, קיים מצב שבו האור בכיוון נסיעתו של הנהג מתחלף מירוק לאדום, בדיוק כאשר האור בכיוון נסיעתה של הנהגת הופך מאדום לירוק (עם אור צהוב באמצע). במצב זה, אפשרי התרחיש שתיאר התובע, לפיו הנהג המשיך לנסוע למרות שהרמזור בכיוון נסיעתו התחלף לאדום.

ד.אביבי נסעה בצמוד לנהג עד הרמזור שקדם למקום התאונה, כשהנהג בנתיב הימני ביותר, ואביבי בנתיב השמאלי. לאחר מכן, הנהג התקדם ואביבי השתלבה לנתיב הימני, כשלוש מכוניות מאחורי הנהג. על פי עדותה, הדבר הבא ששמה לב אליו הוא שהרכב לפניה, או הרכב שלפני הרכב לפניה, עצר והדליק ארבעה אורות מהבהבים. הנהג ברכב שעצר יצא ממכוניתו ורץ לעבר הצומת. בשלב זה לא ידעה אביבי כי אירעה תאונה. כמה שניות לאחר מכן, כשלוש שניות לערך, הסתכלה על הרמזור וראתה שהוא ירוק. היא סטתה לנתיב השמאלי, עקפה את כלי הרכב שעצרו, ונכנסה לצומת. בשלב זה ראתה את התאונה, בתוך הצומת, ואז נעצרה לאחר הצומת. היא לא ראתה את התאונה בהתרחשותה. הפעם הראשונה שבה שמה לב למופע הרמזור היתה שלוש שניות לאחר שראתה את הרכב שהיה מלפניה עוצר ומדליק ארבעה אורות מהבהבים.

אם קרתה התאונה בנקודת הזמן עליה הצביעה הנהגת, בשניה ה-27 למחזור הרמזורים, כאשר האור בכיוון נסיעת הנהג התחלף לאדום והאור בכיוון נסיעתה התחלף לירוק (והנהג "גנב" את סוף הרמזור הירוק אצלו) - היתה אביבי רואה אור ירוק בכיוון נסיעתה (שהוא גם כיוון נסיעת הנהג) רק החל בשניה ה-70 ואילך. קרי, העדה אביבי הייתה צריכה להגיע למקום הארוע - לכל המוקדם - בשניה ה-67 למחזור הרמזור, קרי: כ-40 שניות לאחר התאונה.

אם קרתה התאונה בנקודת הזמן עליה הצביע הנהג, בשניה ה-0 למחזור הרמזורים, כאשר האור בכיוון נסיעתו ירוק ברצף, ואילו מכיוון הגעתה של הנהגת מתחלף הרמזור לנוסעים ישר (והנהגת התבלבלה ופנתה שמאלה בהתאם למופע הרמזור לנוסעים ישר) - היתה אביבי רואה אור ירוק מרגע התאונה ועד לשניה ה-22 (כלומר במשך 22 שניות), והחל מהשניה ה-25 ועד השניה ה-68 היתה רואה אור אדום.

הפועל היוצא מכל האמור הוא כי עלי להכריע מה סביר יותר: שאביבי הגיעה למקום הארוע רק כ-40 שניות לאחר התאונה, או שהגיעה למקום סמוך לאחר התאונה, ובטרם חלפו 25 שניות.