ריכטר נ' כהן

פסק דין

תביעת פינוי מיום 19/8/2008.

רקע

1.התובעת היא הבעלים של דירה ברח' ביאליק 54, רמת גן, קומה ג' כניסה ה' (גוש 6127, חלקה 684/9, להלן – הדירה או המושכר). הנתבעת מחזיקה בדירה כדיירת מוגנת מכוח חוזה שכירות מיום 5/6/1983 (להלן – החוזה).

התביעה

2.על פי החוזה על הנתבעת לשלם דמי שכירות אחת לשלושה חודשים, מראש. הנתבעת אינה משלמת דמי שכירות במועד. במועד הגשת התביעה חלפו 8 חודשים מאז שילמה הנתבעת דמי שכירות כלשהם לתובעת.

3.הנתבעת אינה משלמת את חלקה בהוצאות אחזקת הבניין, כמתחייב מהוראות סע' 14 לחוזה. רק לאחר דין ודברים הסכימה הנתבעת לשלם את חלקה בהוצאות זיפות הגג. הנתבעת אינה מאפשרת לבצע ניקיון בקומה בה מצוי המושכר, ואף הניחה בחדר המדרגות עציצים ורהיטים ישנים.

4.הנתבעת צועקת על התובעת ועל השכנים ומגדפת אותם. התנהגות הנתבעת גרמה לעזיבתו של אחד הדיירים את הבניין. הנתבעת, או מי מטעמה, התקשרו אל התובעת בטלפון ואיימו עליה.

5.התנהלות הנתבעת מקימה נגדה עילות פינוי לפי סע' 131(1), ו-131(5) לחוק הגנת הדייר [נוסח משולב], תשל"ב – 1972 (להלן – החוק), שעניינם אי המשכת תשלום דמי שכירות, והטרדת השכנים, בהתאמה. כמו כן, באי תשלום דמי השכירות במועד ובאי תשלום הוצאות אחזקת הבניין, קמו נגד הנתבעת עילות פינוי לפי סע' 131(2) לחוק, שעניינו אי קיום תנאי מתנאי השכירות שהפרתו מקימה עילת פינוי לפי חוזה השכירות. זאת, בהתאם להוראות סע' 19 לחוזה.

ההגנה

6.עד לסוף שנת 2002 היה המשוכר בבעלות אימה של התובעת. הקשר עם בעלת הבית נעשה באמצעות האחות של התובעת גב' נעמי בן יוסף. במהלך כל השנים נהוג היה שהנתבעת משלמת את דמי השכירות "חצי שנה ויותר, אחורה" (סע' 5.8.1 לכתב ההגנה). כך נהגו הצדדים גם לאחר שהתובעת הפכה לבעלת הבית. לפיכך, מדובר על שינוי תנאי החוזה בהסכמה, ואין לדבר על הפרת חוזה השכירות. בחודש מרץ 2008 שילמה הנתבעת דמי שכירות עבור החודשים אוקטובר – דצמבר 2007. מאוחר יותר סירבה התובעת להוסיף ולקבל את דמי השכירות מהנתבעת.

7.הנתבעת מכחישה את הטענה בדבר אי השתתפות בהוצאות אחזקת הבית. הניקיון נעשה על ידי הדיירים עצמם, ולא על ידי שירותי ניקיון חיצוניים. חלקה של הנתבעת בהוצאות הזיפות שולם בהסכמה על ידי דייר אחר, ותמורת הסכמתו לשלם את חלקה של הנתבעת פינתה הנתבעת את כל העציצים שהיו בחדר המדרגות, למעט שני עציצים בפתח דירתה.

8.הנתבעת טוענת כי לא הניחה רהיטים ישנים בחדר המדרגות, והיא מכחישה טענות בדבר הטרדת השכנים.

9.אם יימצא כי קמה עילת פינוי נגד הנתבעת, מבקשת הנתבעת להעניק לה סעד מן הצדק, בהתחשב בכך שהיא מתגוררת במושכר משנת 1983, ומגדלת בו את ילדיה כאם חד הורית. המושכר הוא קורת הגג היחידה של הנתבעת.

דיון

10.לאחר שעיינתי בטענות הצדדים ובראיות שלפני החלטתי לקבל את התביעה באופן חלקי. אני סבור כי קמה עילת פינוי נגד הנתבעת וכי בנסיבות העניין ראוי להעניק לה סעד מן הצדק.

11.הממצאים העובדתיים בתביעה זו נקבעו על סמך עדויות בעלות הדין בלבד. איש, מלבד בעלות הדין, לא הובא לעדות מטעם הצדדים. בהתחשב בכך, יש משקל מיוחד לנטלי ההוכחה המוטלים על כל צד.

12.בפתח הדברים אציין כי לא הוכחה עילת פינוי לפי סע' 131(5) לחוק. התובעת לא הוכיחה כי הנתבעת מטרידה ומרגיזה את שכניה, לא דרך קבע ולא בכלל. שכן לשעבר שהיה אמור להעיד מטעם התובעת, לא התייצב לדיון והתובעת ויתרה על עדותו. התובעת עצמה אינה מתגוררת בבניין ועל כן גם אם נוצרה מערכת יחסים עכורה בינה ובין הנתבעת, כפי שעולה מעדות התובעת, אין בכך כדי להקים עילת פינוי לפי סע' 131(5) לחוק. סע' זה דן בדייר המטריד את שכניו, "לרבות בעל הבית שהוא שכנו". התובעת אינה שכנה של הנתבעת ועל כן סעיף זה אינו חל עליה.

13.לעומת זאת, הוכח כי הנתבעת אינה משלמת דמי שכירות במועד הקבוע בהסכם השכירות, וכי לא השתתפה בהוצאות זיפות הגג, עד להסדרת הנושא על ידי שכן ששילם את חלקה.

14.חוזה השכירות קובע בחלקו הראשון כי אופן תשלום דמי השכירות יהיה "בכל 3 חודשים מראש". אין חולק כי הנתבעת לא מילאה אחר הוראה זו של החוזה. בסע' 5.8 לתצהיר העדות הראשית מפרטת הנתבעת רשימה ארוכה של תשלומי שכירות אשר שולמו באופן לא סדיר, ובתאריכים לא קבועים, כשכולם מתייחסים לחודשים שעברו. כך למשל שולמו דמי שכירות עבור החודשים אפריל – יוני 2005 בחודש אוגוסט 2005; דמי שכירות עבור אוקטובר – דצמבר 2005 שולמו בחודש מרץ 2006; שמי שכירות עבור החודשים ינואר – מרץ 2007 שולמו בחודש יוני 2007; דמי שכירות עבור החודשים יולי – ספטמבר 2007 שולמו בחודש נובמבר 2007, ודמי שכירות עבור החודשים אוקטובר – דצמבר 2007 שולמו בחודש מרץ 2008. לראייה על ביצוע תשלומים אלה צירפה הנתבעת קבלות שקיבלה מהתובעת ועליהן השרטוט: "מבלי לפגוע בזכויות".