רייס אמיתי נ' אסתר עובד

החלטה

לפניי בקשה לתיקון כתב התביעה אשר נפתח כבקשה לביצוע שטר בלשכת ההוצאה לפועל.

על פי האמור בבקשה, המשיבה, התנגדה לביצוע השטר על סמך הטענה כי אינה חתומה על השיק.

לדברי המבקש, בקשת הביצוע אינה כוללת טענה מטעם המבקש כי השיק נחתם על ידי בעלה של המבקשת בהרשאתה, שכן טענה זו התבררה לו רק לאחר הגשת ההתנגדות מטעם המבקשת.

בנסיבות אלה עותר התובע להיעתר לו.

המבקש מוסיף וטוען כי המשיבה יחד עם בעלה ניהלו שותפות בלתי רשומה בשם "דורון ניהול ושיווק פרויקטים" עמה התקשר המבקש ובעקבות התקשרות זו מסר בעלה של המשיבה את השיק למבקש, כך שחבותה של המשיבה נובעת גם מדיני השותפויות, מדיני הבנקאות מיחסי ממון או מעשיית עושר ושלא במשפט.

השיק נמשך מחשבון משותף וחולל מפאת הגבלת חשבון.

המשיבה מתנגדת לבקשה. עיקר טענתה הינה כי הבקשה מוגשת בשיהוי בלתי סביר ובחוסר תום לב מובהק.

המשיבה מפנה לכך כי התיק קבוע לשמיעת ראיות במועד קרוב תוך שהמבקש נמנע מהגשת תצהירים ומכביד ומסרבל את ההליך לאחר שהתחוור לו כי תביעתו הינה תביעת סרק.

גם לגופו של עניין משיבה המשיבה וטוענת כי אין בתצהיר שהוגש ולו ראיה אחת לתמוך באותה הרשאה נטענת אשר כשלעצמה עומדת בסתירה לטענה העובדתית הקודמת שהשמיע כי המשיבה חתומה על השיק.

דיון והכרעה

לאחר שעיינתי בבקשה ובתגובה, אני מוצאת לדחות את הבקשה.

אכן הגישה לתיקונם של כתבי טענות הינה ליברלית ובית המשפט יטה להיעתר לבקשה כזו כאשר יש בה כדי להביא לכך שמלוא המחלוקות יבוררו. יחד עם זאת, במקרה שלפניי, הנימוק המרכזי שבפי המבקש הינה העובדה כי מהתנגדותה של המשיבה למד כי יש בפיה טענה שלא חתמה על השיק ולפיכך הוא מבקש לטעון כי נתנה הרשאה לאחר לעשות כן.

ואולם, ההתנגדות בתיק זה הכוללת את הגנתה הנטענת של המשיבה (כי אינה חתומה על השיק וכי לא נתנה הרשאתה לאחר לחתום עליו), מונחת בפני המבקש מאז שנת 2005 היינו מזה כ - 8 שנים.

אין בבקשה שלפניי כל נימוק או הסבר מדוע חרף חלוף תקופה כה ארוכה, אך בשלב זה מוגשת הבקשה דנן. בהתחשב באמור, הרי שיש טעם של ממש בטענת המשיבה כי מדובר בשיהוי ניכר ובלתי סביר.

במסגרת עע"מ 5674/04 עיריית תל אביב-יפו נ' פרידמן חכשורי חברה להנדסה ולבניה בע"מ (פורסם במאגרים המשפטיים) אליו מפנה המשיבה קובע בית המשפט העליון כי "לא בכל מקרה בו התיקון המבוקש נדרש לצורך בירור השאלות האמיתיות השנויות במחלוקת, ייעתר בית המשפט לבקשה. "זיקתו האמיצה של התיקון המבוקש לפלוגתא האמיתית בין הצדדים אינה חזות הכול. חריגים לכלל זה הינם מקרים שבהם נהג המבקש בשיהוי רב או בחוסר תום-לב או מקרים שבהם התיקון ישלול מהצד שכנגד הגנה שהייתה קמה לו אם הייתה מוגשת הבקשה מחדש" (עניין דנגור, בעמ' 431). עוד נקבע כי אם היעתרות לבקשה תגרום ל"הכבדה רבה והארכת הדיון וסרבולו" יהיה בכך שיקול לדחייתה (ע"א 721/84 משען נ' מדינת ישראל, פ"ד מא (1) 748, 755 (1987)). ועוד נזכיר את שנאמר בעניין ברנט, לפיו יבחן בית המשפט אם בפסיקת הוצאות יהיה משום פיצוי מספק לנזק ולטרחה שייגרמו כפועל יוצא מן ההיעתרות לבקשה לתיקון (כן ראו: קשת, בעמ' 509 – 516; יואל זוסמן סדרי הדין האזרחי 349 – 355 (מהדורה שביעית, 1995) (להלן: זוסמן); גורן, בעמ' 149 – 150; שלמה לוין תורת הפרוצדורה האזרחית – מבוא ועקרונות יסוד 110 – 111 (1999)).

בנוסף לעובדה שטענה זו הייתה ידועה למבקש מבעוד מועד, היא אף נשמעה בקדם משפט מיום 7.2.13 לרבות העובדה שכדי שתישמע לגופה היה על המבקש לתקן את תביעתו. המבקש לא ביקש לתקן את התביעה מאז ואף לא בקדם משפט נוסף מיום 9.10.13.

תקנה 149 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד – 1984 קובעת כי "לא ידון בית המשפט או הרשם בשום בקשה שבעל דין יכול היה להביאה בקדם משפט, זולת אם ראה טעמים מיוחדים שירשמו וכשהדבר דרוש כדי למנוע עיוות דין."

בהעדר נימוק כלשהו להעלאת הבקשה רק בשלב זה, כאשר התיק קבוע לשמיעת ראיות ולאחר שהמועד להגשת תצהירי התובע חלף, ובהמשך להחלטתי מיום 9.10.13 לפיה תמו ההליכים המקדמיים, הבקשה נדחית.

למעלה מן הצורך אציין, כי הטענה בדבר מתן ההרשאה על ידי המשיבה לבעלה לחתום על השיק עומדת בסתירה לטענה קודמת של המבקש כי המשיבה חתמה בעצמה על השיק.