רייניש ואח' נ' מואטי ואח'

החלטה

1. התובענה דנן הינה תובענה כספית אשר עניינה השבת כספים אשר שולמו, לפי הנטען, ע"י המבקשים לידי מר זאב מואטי ז"ל (להלן: "מואטי ז"ל"), אשר המשיבים הינם יורשיו, בגין שלושה הסכמים לרכישת מקרקעין בכפר שמריהו שנערכו בין מואטי ז"ל לבין המבקשים.

המדובר הוא בקרקע חקלאית, אשר נרכשה ע"י המבקשים במסגרת שלושה הסכמים שונים ואשר נרשמה ע"ש המבקשים בלשכת רישום המקרקעין. במסגרת ההסכם הראשון (מיום 11.8.99) רכשו המבקשים 1,000 מ"ר מן הקרקע, בהסכם השני (מיום 28.3.00) רכשו 100 מ"ר נוספים ובהסכם השלישי (מיום 31.7.02) רכשו 32 מ"ר נוספים. אלא, שבדיעבד ובמסגרת תביעה אשר הוגשה לבית המשפט המחוזי בתל אביב ע"י אדם בשם להיג'י הסתבר, כי המקרקעין, אשר נרכשו ע"י מואטי ז"ל מאדם בשם גבי אלבז ונמכרו ע"י מר מואטי ז"ל למבקשים, לא היו בבעלותו של גבי אלבז אלא בבעלות להיג'י.

בפסק דין מיום 21.12.10 קיבל בית המשפט המחוזי את תביעה להיג'י וקבע כי העסקאות אשר בוצעו במקרקעין בין מואטי ז"ל והמבקשים מבוטלות. נוכח האמור, פנו המבקשים אל המשיבים בדרישה כי ישיבו לידיהם הכספים אשר שולמו על ידם בגין העסקאות. משסכומים אלו לא הושבו לידיהם, הוגשה התביעה דנן.

בד בבד עם הגשת התביעה הגישו המבקשים בקשה למתן צו עיקול זמני על נכסי מקרקעין בבעלות המשיבים וביום 27.9.11 ניתן צו עיקול זמני כמבוקש.

2. המשיבים הגישו בקשה לביטול צו העיקול הזמני. בבקשתם טענו המשיבים כי למבקשים אין עילת תביעה טובה כנגדם וכי לא הוכיחו כי שולמה תמורת המכר על פי הסכמי המכר. נטען, כי התביעה עומדת בניגוד לקביעתו של בית המשפט המחוזי אשר קבע בפסק דינו כי "רייניש לא הוכיחו כי התמורה בגין הנכס שולמה למוכר בפועל".

עוד נטען, כי התביעה הוגשה טרם זמנה שכן המבקשים הגישו ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי , אשר במידה ויתקבל יהפוך על פיהן את מסקנות בית המשפט המחוזי וישמוט את הקרקע מתחת לתביעה דנן.

כמו כן נטען, כי לא הוכח חשש להכבדה בביצועו של פסק הדין.

המבקשים התנגדו לנטען בבקשה ולתגובתם צירפו קבלה בדבר תשלום סך 440,000 ₪ בגין תמורת המקרקעין על פי ההסכם הראשון. נטען בתגובה, כי למבקשים ראיות מהימנות בכתב וכי התביעה דנן הינה פועל יוצא של פסק דינו של בית המשפט המחוזי, אשר ביטל את עסקאות המקרקעין בין הצדדים.

עוד נטען, כי הגשת הערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי אינה מונעת הגשת תביעה זו, אלא לכל היותר קיימת אפשרות כי המציאות המשפטית תשתנה עם הכרעת בית המשפט העליון בערעור.

3. בדיון שהתקיים בבקשה נחקר המבקש על תצהירו ונשאל בדבר הקבלה אשר צורפה לתגובה והבהיר כי הקבלה נמסרה על ידו לעורכי דינו טרם הגשת התביעה דנן אך בא כוחו לא צירפה לכתב התביעה.

המשיבה 1 (אשת המנוח) נחקרה אף היא ומחקירתה עלה, כי המשיבה 1 עובדת כמורה מחליפה ומשתכרת כ- 2,000 ₪ עד 2,500 ש"ח בחודש. כמו כן, הודתה משיבה 1 כי בעלה המנוח לא נהג לתת מתנות.

גם המשיבה 2 נחקרה ומחקירתה עלה, כי היא עוסקת בתיווך נדל"ן וכי אביה היה אדם ישר. בחקירתה הודתה משיבה 2 כי ניתן לצאת מנקודת הנחה כי אם ההסכמים דווחו לרשויות המס הרי שמדובר בדיווח אמת.

בתום הדיון הוריתי לצדדים להגשי סיכומיהם בכתב.

4.המבקשים חזרו בסיכומים על טענתם כי להם עילת תביעה טובה, הנעוצה בחובת ההשבה עת בוטלו הסכמי המקרקעין בפסק דינו של בית המשפט המחוזי והנסמכת על קבלה בדבר תשלום בגין ההסכם הראשון. לטענתם, העובדה כי כל ההסכמים דיווחו לרשויות המס וכן המקרקעין הועברו ע"י מואטי ז"ל ע"ש המשיבים היא הנותנת כי תמורת ההסכמים שולמה.

עוד נטען ע"י המבקשים, כי המשיבים עצמם אינם יודעים מידיעה אישית אם תמורת ההסכמים שולמה אם לאו וכי בכל מקרה, קביעת בית המשפט המחוזי כי לא הוכח כי המבקשים שילמו עבור המקרקעין אינה פוזיטיבית אלא נגטיבית.

נטען, כי מאזן הנוחות נוטה לטובת הותרת העיקולים על כנם וכן כי הוכח רכיב ההכבדה משהוברר כי כל נכסי המשיבים ממושכנים ומשהוברר בחקירה הנגדית של המשיבות 1,2 כי שיעורהשתכרותן אינו גבוה בעוד שסכום התביעה גבוה מאוד.

4. המשיבים טענו בסיכומיהם, כי למבקשים אין עילת תביעה טובה הנתמכת בראיות מהימנות שכן המבקשים לא הוכיחו כי שילמו הסכום הנתבע וכי הקבלה בגין תשלום בגין ההסכם הראשון הוגשה רק בתגובה לבקשה לביטול העיקולים.

עוד נטען, כי בית המשפט המחוזי קבע מפורשות כי המבקשים לא שילמו בגין המקרקעין.

נטען גם, כי הגשת ערעור על ידי המבקשים על פסק דינו של בית המשפט המחוזי סותרת את התביעה דנן, הנסמכת על מסקנות בית משפט קמא בדבר ביטולם של ההסכמים בין הצדדים .