ריילין נ' באבי ואח'

פסק דין

בפניי תביעה כספית על סך 20,000 ₪, אשר הוגשה על ידי התובע עובד זר ממוצא מולדבי, כנגד הנתבעים, אף הם עובדים זרים מאותו מוצא.

לטענת התובע, ב-18/1/10 הוא נעצר על ידי משטרת ישראל מחמת החשש שהשתתף בקטטה, וזאת בעקבות תלונת הנתבעים. התובע שוחרר ביום 24/1/10 על ידי בית הדין לביקורת משמורת של שוהים שלא כדין.

לטענת התובע, התלונות שהוגשו על ידי הנתבעים כנגדו, התבררו מחקירת המשטרה, ככאלה שלא היה לתובע כל קשר איתם. משכך, מעצרו של התובע ושלילת חירותו נעשו ללא עוול בכפו, שלא כדין וגרמו לו נזק כלכלי ונפשי בלתי הפיך, בהיותו אב לארבעה ילדים והיה עליו בגין שחרורו להפקיד ערבות בסך 20,000 ₪.

עוד טוען התובע, כי לא הוגשו נגדו ו/או נגד המעורבים האחרים באירוע הקטטה הנטען כתבי אישום, וכולם שוחררו ממעצר. אין עבר פלילי והייתה זו לו "חווית מעצר ראשונה" אשר גרמה לו לאיבוד בטחונו העצמי.

התובע עותר לחייב את הנתבעים לשלם לו 200,000 ₪, מתוכם 150,000 ₪ בגין 7 ימי מעצר שווא ו-46,000 ₪ בגין עגמת נפש. לצרכי אגרה העמיד התובע את התביעה על 60,000 ₪ בלבד.

הנתבעים טוענים, כי התובע נעצר בשל תקיפה וגרימת חבלה של ממש, ולא בגין חשש להשתתפות בקטטה. משכך, אין מדובר בתלונת שווא ומבדיקה שנערכה עם משטרת ישראל, התברר כי התלונה נגד התובע עדיין מתבררת וטרם נסתיימה החקירה (מכתב משטרת ישראל מיום 4/5/10 נספח ג' לכתב ההגנה). משכך, טוענים הנתבעים, שאין להסיק עדיין מסקנות לגבי החקירה המתנהלת כנגד התובע ואין לנתבעים כל שיקול דעת בהחלטת המשטרה בשאלה האם לעצור או לא לעצור חשוד.

מעבר לכך טוענים הנתבעים, כי גם אם בסיומו של הליך לא יוגש כתב אישום, לא מדובר בתלונת שווא.

הנתבעים טוענים, כי אין בינם לבין התובע כל קשר למעט אותה תקיפה ובכל הקשור בטענה בעניין מעצרו, עליו לפנות למשטרת ישראל.

עוד לטענת התובע, בעקבות מעצרו בגין התלונה נשוא תביעה זו, ומכיוון שלא היה לו היתר שהייה בארץ הוא הועבר לאחר סיום החקירה בתלונה, למשמורת בבית הכלא. לגרסתו, האירוע שבבסיס התלונה התרחש כאשר נתבע 1 ואשתו איימו בצעקות על חבריו. אשתו של נתבע 1 טענה שבהיותה יהודיה היא תגרום להם צרות.

התובע, אשר לא השתתף באותו אירוע ביקש שהניצים יצאו החוצה לשוחח ביניהם, אך משהתחילו דחיפות בין נתבע 1 לחבריו, ניסה התובע להפריד ביניהם ואשתו של התובע זרקה עליהם בקבוקי בירה. לגרסתו, בתוך כ-10 דקות הגיעה משטרה ואשת הנתבע 1 הצביעה על התובע וחבריו. לאור זאת, הם נעצרו על ידי המשטרה ולטענתו נאמר לו שהמשטרה הגיעה עקב הזמנה מטעם נתבע 1 ו/או אשתו.

לדברי התובע, המשטרה לא שהתה באזור האירוע טרם שהוזמנה על ידי נתבע 1 ו/או אשתו. לאור המעצר הוא שילם שכ"ט עו"ד והפקיד 20,000 ₪ במשרד הפנים בבן גוריון.

בחקירתו העיד התובע, כי אשרת השהייה שלו בארץ הסתיימה בשנת 2006 וטרם האירוע נשוא תביעה זו, לא היה מעורב בקטטות. בעת האירוע היו איתו 3 חברים נוספים. את הנתבעים ואת אשתו של נתבע 1 פגש לראשונה באותו אירוע, אף שראה אותם בעבר באזור "התחנה" אך לא היה לו קשר עימם. התובע העיד, כי לא נפצע בעת האירוע, אך אשתו של נתבע 1 הדפה אותו.

נתבע 1 העיד, כי הוא שוהה בארץ משנת 2001 והאירוע נשוא תביעה זו, התובע היכה אותו בראשו. זאת, לאחר שביום 16/1/10 הוא קיבל מכות מחבריו של התובע ובגין כך פתח תיק תלונה במשטרה ופנה לחדר מיון.

לטענתו, ביום 18/1/10 אחיו – נתבע 2, הודיע לו בטלפון שהוא קיבל מכות. הוא הגיע אל אחיו ברכב ששייך לחברתו/ אשתו וראה שחסרות לאחיו 4 שיניים בפה. אחיו סיפר לו שהתובע וחבריו היכו אותו. נתבע 1 פנה לחברים של התובע לברר מדוע היכו את אחיו, ואז אחד החברים נתן לו שני בוקסים, כאשר התובע היה לצידם. לגרסתו, הוא היה לבד מול התובע וחבריו, כאשר חברתו הייתה במרחק כ-2 מטר ממנו והחבורה המשיכה להכות אותו בבקבוקים.

התובע אמר לאשתו שתזמין משטרה, והיא עשתה כן, ובמקביל כשתי דקות לאחר מכן, עברו שוטרים רכובים על אופניים, אשר ראו אותו פצוע ועצרו את התובע וחלק מחבריו, כאשר האחרים ברחו.

בחקירתו הדגיש נתבע 1, כי באירוע המכות הראשון ב-16/1/10 התובע לא היה נוכח. באירוע המכות השני, ביום 18/1/10, נלקחו כל המשתתפים לתחנת המשטרה ונחקרו והמשטרה עצרה את התובע.

נתבע 2 טען בעדותו, כי ב-18/1/10 קיבל מכות בשיניו והוא הגיש למחרת תלונה במשטרה. את המכות נתנו לו חברים של התובע ואז הוא הלך לביתו וכתב מסרון לאחיו אודות המכות ואחיו ואשתו הגיעו אליו.

מהראיות והעדויות שהובאו בפני עולה, כי ביום 16/1/10 הגיש נתבע 1 תלונה למשטרה בגין תקיפה שגרמה לחבלה של ממש, שארעה באותו יום בשעה 12:00 בצהריים ברחוב נווה שאנן בת"א (נספח א' לכתב ההגנה). ב-17/1/10 בשעה 21:00 התלוננה גב' סולטנה גרוס ביטון על אירוע של תקיפה וחבלה.

מנספח ג' לכתב ההגנה עולה, כי ב-4/5/10 משטרת ישראל הודיעה כי תיק החקירה טרם נסתיים. התובע בעדותו טען, כי לא הגיש את התביעה גם נגד חברתו/אשתו של נתבע 1 כיוון שלא ידע את שם משפחתה ולמרות שהיא התלוננה במשטרה נגדו.