רייטר נ' חברת ביטוח הפניקס

פסק דין

לפני תביעה על סך של 30,100 ₪ אשר הוגדרה על ידי התובעת "בגין יחס רשלני ומתעמר".

התובעת מקבלת קצבת אבדן כושר עבודה בסך של כ- 5,000 ₪ לחודש, וזאת משנת 1996 מהנתבעת. בהתאם לנטען בכתב התביעה, מקצבת חודש אפריל 2012 נוכו לתובעת ללא הודעה סך של 2,384 ₪.

התובעת, אשה כבת 58, הוכרה כסובלת מ- 60% נכות נפשית כתוצאה מפוסטראומה, לאחר שהיתה מעורבת בתאונת דרכים, פירטה בכתב התביעה את השתלשלות האירועים. לטענתה ביום 1.4.12, הופתעה לגלות כי לחשבונה הועברו סך של 2,744 ₪ במקום הסך של כ- 5,000 ₪ שהיתה מקבלת מידי חודש.

לדבריה, פנתה מיידית אל הנתבעת כדי להבין מדוע קוצצה הגמלה לה היא זכאית בכמחצית, ולטענתה למרות תביעות חוזרות ונשנות איש לא ידע להסביר לה את טיב ומהות הקיזוז. רק לאחר התערבות תחקירנית ערוץ 10 בטלוויזיה, הוסבר לה פשר הקיזוז, עוד הובטח לה כי ביום 22.4.12, יושב לה הסכום שנגבה ביתר. התובעת טוענת כי לאחר בירורים נוספים נמסר לה כי הנתבעת גבתה ממנה מס בשיעור של 11.79% בגין ביטוח לאומי ומס בריאות שהוא השיעור המקסימלי הקבוע בחוק שיש לקזזו מכל קצבה.

התובעת טוענת כי לאחר שהובהר לה האמור, ולאחר שהתבקשה על ידי הנתבעת ביום 24.4.12 להצהיר כי מלבד הקצבה המתקבלת מהנתבעת אין לה הכנסות נוספות, הוסדר ניכוי מופחת בשיעור של 3.49% מהקצבה.

אין מחלוקת כי לאחר שחתמה התובעת על אותם מסמכים, הושב לה הסכום שנוכה ביתר. התביעה שלפני מתמצאת בעוגמת הנפש והטרחה שנגרמה לתובעת כתוצאה מהגביה ביתר במהלך חודש אחד, וזאת ללא התראה או הודעה.

במסגרת כתב ההגנה, פרטה הנתבעת כי פעלה בהתאם להוראות חוק הביטוח לאומי [נוסח משולב], תשנ"ה – 1995, ובעקבות תיקון סעיף 345ב לחוק, ניכתה מהקצבה המשולמת לנתבעת את השיעור המירבי לניכוי כפי שנקבע החל מינואר 2012.

עוד, פרטה הנתבעת כי בשל טעות לא ניכתה תשלומים אלה מקצבתה של התובעת עבור החודשים ינואר עד מרץ 2012, וכי "עלתה" על טעותה רק בחודש אפריל 2012 ולכן בוצע הניכוי במסגרת הקצבה ששולמה בחודש אפריל 2012 וזאת בהתאם לשיעור הניכוי המקסימלי.

הנתבעת טענה כי בחודש מאי 2012 העבירה התובעת אל הנתבעת את האישורים הנדרשים לשם ניכוי מס מופחת, ולכן בחודש יוני 2012 הוחזרו לה הניכויים בסך של 1,920 ₪ בתוספת הקצבה החודשית הרגילה.

עוד טענה הנתבעת כי התביעה הינה קנטרנית, מכיוון שהתשלומים בוצעו, הניכויים ביתר הוחזרו, וכן כי במהלך חודשים ינואר עד מרץ 2012 זכתה התובעת להנות ממלוא הקצבה ללא ניכויים בהתאם לחוק.

שמעתי טיעוני הצדדים היום בדיון לפני. התובעת חזרה על כל האמור בכתב התביעה, הפנתה את תשומת לב בית המשפט לעובדה כי נאלצה לפנות מספר רב של פעמים הן טלפונית והן בדואר רשום, כי נדרשה לשאת בעמלה בגין החזרת שיק ששולם על ידה במסגרת דמי שכירות, זאת שעה שהקצבה הקבועה לא נכנסה לחשבון הבנק שלה במלואה. עוד טענה התובעת כי נאלצה לקיים שיחות טלפון רבות, לצלם מסמכים לצורך הליך זה, וכי נדרשה לנסיעות. עוד טענה התובעת כי רק בזכות התערבות גורמים חיצוניים פעלה הנתבעת להשבת הסכומים שנגבו ביתר במהירות.

נציגת הנתבעת מנגד – שבה וטענה כי אין לחייבה בכל פיצוי, מכיוון שלתובעת לא נגרם בסופו של יום נזק כספי. לטענה כי לא בוצעה פניה על ידי הנתבעת בטרם בוצע הקיזוז וכי לא נדרשו מסמכים המעידים על הכנסותיה של התובעת לצורך ניכוי מופחת, עובר לאפריל 2012, לא נמצא מענה במסמכי הנתבעת.

בנסיבות אלה, והגם שבסופו של יום הושבו לתובעת מלוא הכספים שנגבו ממנה ביתר, הרי שאני סוברת כי היה על הנתבעת להקדים ולפנות אל התובעת מייד עם גילוי הטעות, לבקש עמדתה לניכוי מלוא סכום המס בתשלום אחד או בתשלומים אחדים כדי לאפשר לה הערכות מוקדמת. עוד היה מקום לפנות אל התובעת בבקשה למתן אישורים על הכנסותיה עובר לביצוע הניכוי המקסימלי, כדי למזער את נזקיה.

בנסיבות אלו, ובשעה שהתובעת נאלצה לממן את הניכוי המוגדל בשל טעות ומחדל בו מודה הנתבעת, הרי שמצאתי לנכון לחייב הנתבעת לשאת בהוצאות התובעת בגין ההתנהלות המפורטת לעיל, אשר הצריכה התעסקות מוגברת מצידה של התובעת וגרמה לה נזק כספי ועגמת נפש.

בנסיבות אלה, אני מחייבת את הנתבעת לפצות את התובעת בגין נזקיה הכספיים ועגמת נפש בסך של 1,000 ₪ וכן להשיב לה את הוצאותיה בגין ניהול ההליך, אגרת בית המשפט ובזבוז זמנה לצורך התייצבות לישיבה היום, בסך של 350 ₪ נוספים.

התשלום יבוצע 30 יום לאחר קבלת פסק הדין.

ניתן היום, ג' אב תשע"ב, 22 יולי 2012, בהעדר הצדדים.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: