רייז נ' לשצ'ינסקי

החלטה

לפניי התנגדות לביצוע שטר ובקשה לקבוע כי הוגשה במועד, וכן תגובת המשיב.

1. עסקינן בשטר חוב על סך 15,000 ₪, עליו חתמה המבקשת כערבה. המבקשת מאשרת את חתימתה על שטר החוב, אלא שלטענתה ערבה לשנת השכירות הראשונה (של החייבת העיקרית – ליזגולד אירינה), עבורה שילמה השוכרת את כל דמי השכירות למשיב. לטענתה, למיטב ידיעתה והבנתה (בשים לב לכך, שאינה קוראת וכותבת עברית), לא הייתה ערבה להתחייבויות השוכרת בשנת השכירות השנייה.

אשר למועד הגשת ההתנגדות, הרי שזה חלף, לכאורה, ביום 5.6.13, ואילו ההתנגדות הוגשה רק ביום 21.1.14, אלא שלטענת המבקשת, כלל לא קיבלה מסמכים המודיעים על פתיחת תיק ההוצאה לפועל, ועל קיומו של התיק נודע לה עת ננקטו נגדה הליכים שונים.

2. לטענת המשיב, המבקשת חתומה לא רק על שטר חוב, אלא גם על ההסכם עצמו, שבו נרשם בפירוש כי הערבות תחול גם על הארכת הסכם השכירות, בהתאם לאופציה הנתונה לשוכרת. לעניין זה צורף ההסכם, שעליו חתמו המבקשת והערב הנוסף, בנה - ויטלי, ולטענת המשיב – החתימה הייתה בנוכחות מתורגמן דובר רוסית, במשרדו של המתווך. לטענת המשיב, המבקשת אינה רשאית להתנער מערבותה על פי החוזה ועל פי שטר החוב. עוד טוען המשיב, כי השוכרת עזבה את המושכר והותירה אחריה חובות בדמי השכירות ובגין צריכת גז, וכן הותירה אחריה נזק במושכר.

עוד טוען המשיב, בתצהיר מטעמו, כי הוא עצמו מסר את האזהרה לידי ויטלי בנה של המבקשת, אשר סירב לחתום על אישור המסירה, ועל כן – ההתנגדות הוגשה באיחור.

3. אשר למועד הגשת ההתנגדות, אין לי אלא לקבוע, כי זו הוגשה במועד, באין המצאה כדין של האזהרה.

המשיב עצמו הוא שביצע המצאה אישית של האזהרה, והוא שמצהיר כי בנה של המבקשת סירב לחתום על אישור המסירה. הכללים החלים על המצאת אזהרה בהוצאה לפועל הם כללי ההמצאה על פי תקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984, ואלו אינן מכירות בהמצאה המבוצעת בידי בעל הדין עצמו. על פי תקנה 475 לתקנות הנ"ל, מי שרשאי לבצע מסירה אישית הוא פקיד בית המשפט, עורך דין, פקידו או שלוחו של עורך הדין, או אדם אחר שביהמ"ש או מנהל בתי המשפט הסמיכו לכך. בעל הדין עצמו אינו נמנה על הרשאים לבצע מסירה אישית. חשיבות העניין מודגשת, כאשר בעל הדין עצמו מצהיר על כך שהנמען, או מי מטעמו, סירב לחתום על אישור המסירה, ועל סמך הצהרתו זו – מתחיל בנקיטת הליכי הוצאה לפועל נגד החייב.

אני מקבלת, איפוא, את טענות המבקשת לעניין ההמצאה, ובהתאם קובעת כי יש לראות את התנגדותה כמוגשת במועד.

4. אשר להתנגדות לגופה, המבקשת הסתפקה בטענה הכללית, כי היא ערבה לשנת השכירות הראשונה, למיטב הבנתה. טענה זו עומדת לכאורה בסתירה להסכם השכירות שעליו חתמה, ולפסקת הערבות שבהסכם, שבה נאמר כי הערבות תחול עד להחזרת המושכר, אף לאחר תקופת שכירות מוארכת.

למרות הסתירה לכאורה בין הרשום בהסכם לבין טענות המבקשת, לא ניתן לשלול אותן לחלוטין, והן עשויות לשמש למבקשת הגנה (אף אם בדוחק), שכן המבקשת מצהירה כי אינה קוראת וכותבת עברית, ועל כן הבנתה אודות הכתוב בהסכם הייתה תלויה בנכונות התרגום וההסברים שניתנו לה בעת חתימת שטר החוב וכתב הערבות שבהסכם.

סבורני, כי יש לאפשר למבקשת להתגונן בנסיבות אלו, אם כי בכפוף להפקדת עירבון מסוים בקופת ביהמ"ש.

5. בנוסף לאמור, אני סבורה כי ראוי לפתוח את הדרך בפני המבקשת להתגונן מפני תביעה זו, כאשר לא ידוע, למעשה, מה הוא החוב שבעטיו הוגש שטר החוב לביצוע. המשיב הגיש תצהיר מפורט בתשובה להתנגדות, אך בעניין החוב שנותר הסתפק באמירה הכללית כי נותר חוב בגין דמי שכירות וגז, וכי השוכרת גרמה לנזק במושכר. המשיב לא פרט מה הוא חוב דמי השכירות, מה הוא החוב בגין צריכת גז, ומה הוא הנזק שנגרם למושכר. ראוי כי המבקשת תזכה לבחון דברים אלו לגופם, במסגרת ההליך המשפטי.

6. לאור האמור לעיל, אני רואה לנכון להורות, כי בכפוף להפקדת עירבון בסך 2,000 ₪ בקופת ביהמ"ש, תינתן למבקשת רשות להתגונן.

על המבקשת להפקיד את העירבון תוך 45 יום מקבלת החלטה זו, שאם לא כן – תידחה ההתנגדות, תוך חיוב המבקשת בהוצאות המשיב.

המזכירות תמציא החלטה זו לצדדים, ותביא את התיק בפניי, עם ביצוע ההפקדה או בחלוף המועד לכך.

ניתנה היום, י"ג ניסן תשע"ד, 13 אפריל 2014, בהעדר הצדדים.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: