ריטה עזבון המנוח ואח' נ' ריטה ואח'

החלטה

לפני בקשה שהגיש התובע והנתבע שכנגד לסילוק התביעה שכנגד על הסף מכוח תקנות 100 ו-101 לתקנות סדר-הדין האזרחי, התשמ"ד – 1984.

המנוח מנחם ריטה ז"ל, בעלה של המשיבה, הוכרז כפושט רגל ועו"ד בלושטיין מונה כנאמן. עם פטירת המנוח נקבע כי עזבונו ינוהל כעזבון פושט רגל ועו"ד בלושטיין מונה כמנהל עזבון (להלן: "העזבון" ו"מנהל העזבון" בהתאמה).

מנהל העזבון הגיש בשם העזבון תביעה לפרוק שיתוף במקרקעין וסילוק ידה של המשיבה מדירת המגורים של בני הזוג.

המשיבה הגישה תביעה שכנגד לחייב את העזבון להשיב לה כספים בגין חובות של המנוח ששולמו ע"י המשיבה.

בבקשה שלפני עותר מנהל העזבון לסילוק על הסף של התביעה שכנגד שהוגשה על ידי המשיבה מהטעמים הבאים: התיישנות, שיהוי ושהתביעה הוגשה ללא רשות ביהמ"ש של פשיטת רגל.

טענת ההתיישנות -

מנהל העזבון טוען כי התביעה שכנגד מתייחסת לחובות שנוצרו לכאורה בשנים 2001 – 2002, למעלה מ-8 שנים לפני הגשת התביעה שכנגד, ויש לדחות אותה מחמת התיישנות ושיהוי.

המשיבה מפנה בתגובתה לסעיף 4 לחוק ההתיישנות, תשי"ח-1958 (להלן: "החוק") וטוענת כי התביעה שכנגד הוגשה באותו נושא ונובעת מאותן נסיבות.

לטעמי אין מקום לדחות את התביעה שכנגד מחמת התיישנות מאחר שהתביעה שכנגד עוסקת באותן נסיבות שבהן קשורה התביעה העיקרית. מדובר בתביעה לפירוק שיתוף וסילוק יד בגין דירת המגורים שבבעלות המשיבה והעזבון ואילו התביעה שכנגד עוסקת בחובות כספיים שנשאה בהם המשיבה בקשר לאותה דירה (סילוק משכנתאות והשבחת הנכס בגין התקנת מעלית).

הרעיון העומד מאחורי סעיף 4 לחוק הינו שאין זה צודק לאפשר לתובע שפתח בהליכים משפטיים לחסום בפני הנתבע את הדרך לקבל את התרופה המבוקשת בתביעה שכנגד כשמדובר באותו נושא (ראה: ע"א 289/65 צפורה רובינשטיין נ' רענן רון ואח' פ"ד (כ)1 505, 521).

משכך, אני דוחה העתירה בענין זה.

שיהוי -

מנהל העזבון מעלה לחילופין טענת שיהוי בהתבסס על כך שהתביעה שכנגד מוגשת זמן רב לאחר היווצרות החובות ואין לאפשר להעלותה עתה ולפגוע בשאר בעלי החוב.

המשיבה הפנתה לכך שדווקא מנהל העזבון הוא שהשתהה שכן הוא מונה כנאמן בהליכי הפש"ר עוד בשנת 1998 והמנוח הלך לעולמו בשנת 2000, היינו לפני למעלה מ-10 שנים. משהמתין מנהל העזבון 10 שנים עד להגשת תביעה זו, הרי שהוא זה שהשתהה.

מנהל העזבון השיב כי עיכב את הגשת התביעה עד לקבלת הוראות מביהמ"ש המחוזי, וזאת לנוכח נסיונות ההידברות שלו עם המשיבה, ורק משהידברות זו לא צלחה נאלץ להגיש את התביעה.

סבורני כי בנסיבות בהן הוגשה תביעה לפירוק שיתוף למעלה מ-10 שנים מפטירת המנוח ותקופה ארוכה מהמועד שמונה הנאמן בהליכי פש"ר, מושתק מנהל העזבון להעלות טענת שיהוי כנגד המשיבה.

אמנם בנסיבות אין לזקוף טענת שיהוי כנגד מנהל העזבון עצמו, שכן ברור שלא ויתר בשם העזבון על הזכות ולא ראיתי שמצבה של המשיבה שונה לרעה, אולם טענה זו ממילא לא הועלתה ע"י המשיבה וטוב היה עושה מנהל העזבון לו היה נמנע מהעלאת הטענה כנגד המשיבה דווקא.

(ראה בענין זה: ע"א 5793/96 חיים נ' חיים, פ"ד נא(5) 625, 635 וע"א 3264/01, ע"א 4234/01 בסנינו נ' ציון, פ"ד נו(6) 566, 573).

תביעה שהוגשה שלא כדין -