ריוני ואח' נ' אשת טורס ואח'

פסק דין

לפניי תביעה שבה מבקשים התובעים פיצוי בסך של 400 אירו לכל אחד מהם, לאחר שטיסה חזרה ממרוקו דרך איטליה לישראל התעכבה משך כ-12 שעות. התביעה הוגשה נגד הנתבעת 1, שהינה סוכנות נסיעות, ונגד הנתבעת 2, שהיא המוביל האווירי.

בכתב ההגנה טענה הנתבעת 1, כי אין היא אחראית לעיכוב בטיסה, שכן היא סוכנות נסיעות בלבד, ויש להטיל את האחריות, ככל שישנה, על הנתבעת 2.

הנאמן של הנתבעת 2 הגיש לביהמ"ש בקשה למחיקת התביעה נגדה, לאור החלטה של ביהמ"ש המחוזי בבקשה למתן הוראות שהגיש הנאמן, בשל היותה של הנתבעת 2 בהליכי פירוק. בהחלטתי מיום 25/11/09 הוריתי לתובעים להודיע לביהמ"ש האם, לאור הודעת הנאמן, הם עומדים על התביעה נגד הנתבעת 1 לבדה. התובעים לא הגישו כל תגובה. בדיון היום אמר התובע 1, כי, ככל הנראה, קיבל את ההחלטה, אולם לא ידע כיצד לנהוג.

נציגת הנתבעת 1 חזרה בדיון על טענתה, כי אין לנתבעת 1 אחריות לאירוע. לדבריה, הנתבעת 1 לא ידעה על העיכוב בטיסה לפני הטיסה. עוד תיארה נציגת הנתבעת 1 את ניסיונותיה לסייע לתובעים לקבל פיצוי מאת הנתבעת 2 – ניסיון שלא צלח לאור הליכי הפירוק.

מנגד, התובע 1 ציין, כי פניותיו של הנתבעת 1 לא נענו משך חצי שנה.

לאחר שקראתי את כתבי הטענות ושמעתי את טיעוני הצדדים, החלטתי לדחות את התביעה. שוכנעתי, כי האחריות, ככל שישנה, חלה על הנתבעת 2 ולא על הנתבעת 1. מדובר בטיסה חזרה מחוץ לארץ לישראל. אחריות להודיע לתובעים על עיכוב בה או לטפל בהם בזמן עיכוב, ככל שישנה, חלה על המוביל האווירי ולא על סוכנות הנסיעות.

לאור כל זאת, התביעה נגד הנתבעת 1 נדחית. באשר לנתבעת 2 - התביעה נגדה נמחקת לאור החלטת ביהמ"ש המחוזי שלפיה ביהמ"ש מנוע מלדון בתביעה נגדה.

אין צו להוצאות.

ניתן להגיש בקשת רשות לערער לביהמ"ש המחוזי בתוך 15 יום.

ניתנה והודעה היום י"ט אייר תש"ע, 03/05/2010 במעמד הנוכחים.

אילן דפדי, שופט התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: