ריאן נ' תעבורה

החלטה

המבקש עתר להארכת מועד להישפט בגין דוח תנועה שנמסר לידיו, טען כי הגיש בקשה להישפט במועד, הגם שאין ברשותו אישור על כך, וכפר בביצוע העבירה תוך שהוא מצרף תמונות המוכיחות לטענתו כי במקום אין כלל תמרור.

המשיבה התנגדה לבקשה, ולאחר עיון בטענות הצדדים מצאתי לנכון לקבל עמדתה ולדחות את הבקשה.

ראשית, מתברר כי הקנס הנקוב בדוח שולם מספר ימים לאחר האירוע. כבר נקבע לא אחת שמשמעותה של עובדה זו היא כי המבקש הודה בעובדות, הורשע על פי הודאתו, נידון לעונש של קנס, ואף קיים את פסק הדין בתשלום הקנס. מכאן שמדובר בפסק דין חלוט שאין לבית המשפט סמכות לבטלו - ראו לעניין זה רע"פ 2096/07 כוכבי נ' מדינת ישראל, רע"פ 9540/08 עופר מוסברג נגד מדינת ישראל והחלטות רבות אחרות.

שנית, עובדת תשלום הדוח ימים אחדים לאחר קבלתו שוללת מניה וביה את טענת המבקש כי שלח בקשה להישפט במועד. אין אדם משלם דוח ומודה בעבירה ושולח בקשה להישפט במקביל. יתרה מכך, לא ניתן לקבל טענות כלליות בדבר משלוח בקשה במועד בלא תימוכין לכך, כאשר החוק מחייב משלוח בקשה בדואר רשום.

שלישית, מתברר כי בקשה זו מוגשת בעקבות פסילת רשיונו של המבקש בידי רשות הרישוי. תופעה נפוצה היא כי לאחר קבלת הודעה מעין זו ממשרד הרישוי נזעק אדם לנסות ולגרוע מההרשעות הרשומות לחובתו בנסיבון להעביר את הגזירה, וכבר נקבע לא אחת כי לבקשות מעין אלה יש להתייחס בזהירות כפולה ומכופלת. ראו לעניי זה לדוגמא ע"פ (ב"ש) 5242/08 באסם אבו קטן נ' מדינת ישראל.

לגופו של עניין טען המבקש כי לא ביצע כלל את העבירה וכי אין תמרור בכיוון נסיעתו. המבקש מתאר נסיעה מכפר ג'דידה לכיוון ירכא, אולם הדוח עוסק באירוע שאירע בקרית חיים, בצומת הרחובות ורבורג וריינס(!).

מהאמור לעיל עולה כי כל טענות המבקש בבקשתו התבררו כבלתי נכונות או בלתי רלוונטיות, ובנסיבות אלה אני דוחה את הבקשה.

המבקש ישא בהוצאות הבקשה בסך 300 ₪ לתשלום בתוך 60 יום.

ניתנה היום, כ"ד אדר תשע"ב, 18 מרץ 2012.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: