ריאן נ' פרנקנטל

פסק דין

מונחת בפני תביעה שעניינה בתאונת דרכים.

ביום 03.08.12 ארעה תאונת דרכים בין שני כלי הרכב נשוא התביעה (להלן: "התאונה").

העידו בפני שני הנהגים המעורבים בתאונה והוגשו הראיות.

לגרסת התובע במקום היו שלושה נתיבים שניים ימינה ואחד ישר. התובע עמד בנתיב הימני ישר כדי להמשיך לרחוב הירקון. לפניו היו שני רכבים פרטיים. הרמזור התחלף לירוק, התובע החל בנסיעה ולפתע שמע מכה מצד ימין של רכבו, שוטרת שהייתה במקום הורתה לו לא לזוז. לטענתו רכב הנתבעת שהיה מצד ימין במקום לנסוע ימינה סטה שמאלה ופגע ברכבו. כתוצאה מהתאונה ניזוק מיכל הדלק ומתקן של גלגל ספייר ברכבו. התובע צילם תמונות של זירת התאונה במועד התאונה, זאת לפני שהוזזו הרכבים.

לטענת הנתבעת, היא עמדה בנתיב הימני ברמזור ותכננה לפנות ימינה. הנתבעת עמדה בצומת בהמתנה שהרמזור יתחלף מאדום לירוק. לפתע היא ראתה מאחוריה במראה משאית מתקרבת אליה. כאשר, התובע התקרב פתאום שמעה הנתבעת בום, שגרם לשפשוף מהפגוש האחורי קדימה. רכב הנתבעת נתפס בתוך מרכז רכב התובע, וגרר את רכבה קדימה לנתיב שלידה משמאל.

לאחר ששמעתי את העדויות מצאתי להעדיף את גרסת התובע לאירוע על זה של הנתבעת. זאת מהטעמים הבאים:

גרסת הנתבעת "כשהתקרבה פתאום שמעתי בום השתפשפה מאחורי והפגוש וממש נתפסה עלי בתוך מרכז הרכב" (עמ' 3 שורה 6 לפרוטוקול). גרסה זו אינה עולה בקנה אחד עם התצלומים מהתאונה שהוגשו לתיק בית המשפט. על פי גרסת הנתבעת, הנתבעת עמדה ברמזור רכב התובע התנגש בה תוך שהוא משפשף רכבה וממשיך לגרור אותה. בתצלומים נראה כי חלקו הקדמי של רכב התובע לא נפגע בתאונה. מכאן שלפי גרסה זו, תחילת השפשוף ברכב התובע החל במרכזו והמשיך בגרירתו. דבר שהינו בלתי אפשרי.

גרסת הנתבעת כי רכב התובע גרר אותה. כדי שדבר כזה יתרחש יש צורך בנקודת אחיזה בין רכב התובע לרכב הנתבעת. על פי התצלומים שהוגשו לתיק, ותצלומי הנזק ברכב הנתבעת לא מצאתי כי הייתה נקודת אחיזה שיכול והייתה גורמת לגרירה. הנזקים לפי התצלומים שהוגשו ע"י הנתבעת ברכבה כולם שפשופים.

גרסת הנתבעת כי התובע סטה לכיוון נתיב נסיעתה, בהמשך גרר אותה לכיוון נתיב נסיעתו. מהתצלומים שהוגשו נראה בירור כי רכב הנתבעת נמצא בחלקו בנתיב הנסיעה של התובע ובחלקו בנתיבו. רכב התובע נמצא כולו בנתיב נסיעתו. על מנת שדבר זה יתרחש, תרחיש גרסת הנתבעת, יש צורך כי גלגלי רכב התובע יהיה בסטייה לשמאל, זו כיוון שעל פי גרסת הנתבעת התובע סטה ימינה ושב שמאלה. אולם בתמונות נראים גלגלי רכב התובע ישירים דבר שאינו מסתדר עם גרסת הנתבעת.

בנוסף יש לציין כי הנתבעת לא ציינה בהודעה שנתנה כחודש לאחר האירוע, ולא בכתב ההגנה כי רכבה נגרר ע"י התובע. לראשונה, גרסה זו עלתה בבית המשפט כשנה לאחר התאונה. בנסיבות אלו אני מוצא לקבוע כי מדובר בגרסה כבושה.

נוכח כל האמור אני מוצא להעדיף את גרסת התובע על זו של הנתבעת. גרסה זו לא נסתרה היא תואמת את התמונות שהוגשו לתיק בית המשפט. גרסה זו נשמעת הגיונית יותר לאירוע הנדון.

לעניין הנזק אני מוצא לקבוע שראש נזק עוגמת נפש לא הוכח כראוי והוא יעמוד על 500 ₪.

סוף דבר לאחר ששמעתי את העדויות, בחנתי את הראיות בשים לב לנסיבות קרות התאונה ומוקדי הנזק ברכבים, הגעתי לכלל מסקנה כי יש לחייב את הנתבעת לשלם לתובע סך של 5,824 ₪ בתוספת הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום הגשת התביעה, אגרת משפט ששולמה ושכ"ט עו"ד בסכום של 1,250 ₪.

הסכום הכולל ישולם בתוך 30 ימים.

זכות ערעור לבית המשפט המחוזי בתוך 45 יום מהיום.

המזכירות תמציא את פסק הדין לבאי כח הצדדים.

ניתן היום, כ"ז אלול תשע"ג, 02 ספטמבר 2013, בהעדר הצדדים. התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: