ריאן נ' מדינת ישראל

החלטה

בפני בקשה לביטול החלטת קצין משטרה לאיסור שימוש ברכב. ההחלטה ניתנה, לאחר שלנהג הרכב נרשם דוח המייחס לו נהיגה בזמן פסילה.

המבקש הינו הבעלים של הרכב, אחיו של הנהג. המבקש עותר לביטול ההחלטה מאחר ולטענתו לא ידע כי אחיו פסול מנהיגה ולא ידע כי הוא יעשה שימוש ברכב. כן טוען המבקש כי הרכב נחוץ לו מאוד לצרכי עבודתו המצריכה ניידות גבוהה.

עפ"י סעיף 57ב(ב) בית המשפט יבטל את הודעת איסור השימוש באם נוכח כי התקיים אחד מאלה:

1. הרכב נלקח מבעליו בלי ידיעתו ובלי הסכמתו.

2.מי שנהג ברכב פעל בניגוד להוראותיו של בעל הרכב, ובעל הרכב עשה כל שביכולתו כדי למנוע את העבירה כאמור בסעיף 57א(א).

התנאים שלעיל אינם מתקיימים במקרה דנן. המבקש הכחיש כי ידע שאחיו יעשה שימוש ברכב, אולם לא פירט טענה זו, ולא ניתן לראות את השימוש ככזה שנעשה שלא בהסכמתו או לראותו כמי שנקט בכל האמעים למניעת העבירה.

החוק נועד להגביר את הפיקוח של בעלי הרכב על השימוש בו, ומובן כי קבלת בקשה לביטול איסור שימוש בכל מקרה של טענה כי העבירה לא בוצעה בידי המבקש, וכי איסור השימוש גורם לפגיעה במבקש, תביא לריקון החוק מכל תוכן. ראו לדוגמא דברי כב' סגן הנשיא השופט צמח בב"ש 10001/07 אסלאן נ' מדינת ישראל לפיהם, אם:

"יורה בית המשפט על החזרת כלי רכב בנימוק שמדובר במבקש חף מפשע, תם לב אשר שלילת הרכב פוגעת בו, בפרנסתו או ביכולת הניידות שלו, יחטא בית המשפט למטרה העיקרית של מלחמה בתאונות הדרכים ולפיכך האיזון הראוי יהיה לשקול את טובת הציבור בהעדפה גדולה יותר מאשר טובתו של היחיד".

לאור כל האמור לעיל, לא מצאתי מקום להתערבות בהחלטת קצין המשטרה.

הבקשה נדחית.

ניתנה היום, י"ז סיון תשע"א, 19 יוני 2011.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: