ריאחי ואח' נ' כהן

בא-כוח התובעים והנתבעים בתביעה שכנגד: עו"ד אלון חן

בא-כוח הנתבע והתובע בתסיעה שכנגד: עו"ד אמיר גולדפרב

החלטה

ביום 2.6.2010 הגיש בא-כוחם של התובעים והנתבעים בתביעה שכנגד (להלן – התובעים) בקשה דחופה, שנשאה את הכותרת הבאה: "בקשה דחופה מטעם התובעים / הנתבעים שכנגד, לביטול שתי החלטות שניתנו במעמד צד אחד, שתיהן לבקשת המשיב ואשר פוקססו למשרדי רק ביום 21.5.2010 על-ידי בית המשפט הנכבד ושלא ידעתי כלל על קיומן, טרם פוקססו למשרדי".

בעקבות בקשה זו, שבתי ועיינתי בתיק, והגעתי למסקנה כי יכול שנפלו מספר תקלות כתוצאה מכך שבעת העיון בבקשות באמצעות מערכת "נט המשפט", קודם למתן החלטות בבקשות שהגיש הנתבע והתובע בתביעה שכנגד (להלן – הנתבע), נעלמו מעיני מסמכים המצויים בתיק (בקשות והחלטות). לאחר בדיקתם, ניתנה על-ידי ביום 3.6.2010 החלטה, שבה נאמר כי "לאור האמור בבקשה, ומאחר שנראה כי נפלו תקלות גם בבית המשפט, יעוכב ביצוען של ההחלטות מתאריכים 28.4.2010 ו-9.5.2010". עוד נקבע כי דיון בכל הבקשות יתקיים ביום 1.7.2010.

לאחר ששמעתי את באי-כוחם של הצדדים, שטענו בפירוט רב ובאריכות רבה, הגעתי למסקנה שאכן לא היה מקום לשנות מההחלטה שניתנה על-ידי ביום 25.3.2010, שבה נקבע שהתביעה שכנגד תימחק (התביעה העיקרית נמחקה עוד ביום 4.2.2010). כל זאת מן הטעמים שיובהרו עתה.

2.בהחלטה מיום 25.8.2009 ובהסכמת הצדדים (הסכמת הנתבע מיום 9.6.2009 והסכמת התובעים מיום 19.6.2009), מינה בית המשפט (כבוד השופט מוריס בן-עטר) את מהנדס הבניין, מר אחי קליין, כמומחה מטעם בית המשפט, כדי שייחווה את דעתו בשאלות השנויות במחלוקת בין הצדדים, כמפורט בהחלטה. עוד נקבע בהחלטה זו, שכל אחד מהצדדים ישלם את מחצית שכרו של המומחה, ובתום ההליך יוחלט, בהתאם לתוצאתו, מי מהצדדים יישא במלוא שכרו של המומחה.

הנתבע שילם את חלקו בשכר המומחה, ואילו התובעים ביקשו מספר ארכות כדי לשלם את חלקם (ראו את החלטותיו של כבוד השופט בן-עטר מתאריכים 5.11.2009, 1.1.2010 ו-4.2.2010).

3.בסופו של דבר, משלא שילמו התובעים את חלקם בשכר טרחתו של המומחה, הגיש הנתבע ביום 3.2.2010 בקשה שכללה שלוש בקשות: מחיקת כתב התביעה ומחיקת כתב ההגנה בתביעה שכנגד שהגישו התובעים, בקשה למתן פסק-דין בתביעה שכנגד, ובקשה להטלת עיקול זמני בסך 170,000 ₪ על זכויותיו של התובע 1 בביתו הרשום בהסתדרות הציונית העולמית.

ביום 4.2.2010 ניתנה על-ידי בית המשפט (כבוד השופט בן-עטר) החלטה, שבה קבע כי משלא שילמו התובעים את שכרו של המומחה, ובהתאם לתקנה 131(ב) בתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984, ימחקו כתב התביעה וכתב ההגנה לתביעה שכנגד. בנוסף לכך, נעתר בית המשפט לבקשה להטלת עיקול זמני, וקבע כי יוטל עיקול בסך של 140,000 ₪, על הנכס כאמור בבקשה.

בעניין התביעה שכנגד נקבע בהחלטה כי "על התובע שכנגד [הנתבע] להוכיח את סכומי הנזקים הנתבעים על-ידו בסעיפים 22(א)-(ג) לכתב התביעה שכנגד, וניתנת לו שהות של 30 ימים, ממועד המצאת החלטה זו אל משרד בא-כוחו, לעשות כן בטרם יינתן פסק-דין".

4.משלא הגיש הנתבע דבר, ולא הוכיח את סכומי הנזקים שנתבעו על-ידו בתביעה שכנגד, הועבר התיק למתן החלטה. בהחלטה מיום 25.3.2010, שניתנה על ידי (בשל חילופי שופטים), נקבע כי "משלא הוכיח התובע שכנגד את סכומי הנזק הנתבעים על-ידו בתביעה שכנגד, בתוך פרק הזמן שנקבע לכך בהחלטה מיום 4.2.2010, נמחקת בזה גם התביעה שכנגד". עוד נאמר בהחלטה כי "מטעם זה גם מבוטל העיקול הזמני שניתן באותה החלטה", ונקבע שהודעה על כך תישלח אל הצדדים ואל ההסתדרות הציונית העולמית (שעוד ביום 11.2.2010 הודיעה על רישום העיקול).

בכך אמור היה להסתיים התיק הנדון, על שני חלקיו, התביעה והתביעה שכנגד.

5.ביום 28.4.2010 הגיש בא-כוחו של הנתבע "בקשה לעיון מחדש בהחלטת בית המשפט הנכבד על מחיקת התביעה" (ההחלטה מיום 25.3.2010). לבקשה זו לא צורפה הוכחת הנזק בדרך כלשהי, כפי שנקבע בהחלטה מיום 4.2.2010, אך צורפה בקשה שנטען כי הוגשה לבית המשפט עוד ביום 25.3.2010, ובה התבקשה ארכה בת שלושים יום להגשת הוכחת הנזק הנתבע.

בהחלטה מאותו יום (28.4.2010), נאמר כך: "בתיק בית המשפט לא מצויה בקשה מיום 25.3.2010, כנטען בבקשה. יחד עם זאת, מן הטעמים המפורטים בבקשה ולפנים משורת הדין, ובכפוף לתשלום הוצאות בסך 1,000 ₪, ההחלטה מיום 25.3.2010 מבוטלת".

אכן, ראוי היה לאפשר לבא-כוחם של התובעים להגיב לבקשה בטרם ניתנה ההחלטה, אך לנוכח התוצאה שאליה כאמור, הגעתי, יש לכך לכל היותר רלוונטיות רק לעניין שאלת החיוב בהוצאות.

6.מכל מקום, הנתבע, שלא הוכיח את נזקיו הנטענים בתביעה שכנגד עד יום 4.3.2010, כפי שנקבע בהחלטה מיום 4.2.2010, גם לא עשה כן עד יום 25.4.2010, כפי שביקש בבקשה שלטענתו הגיש ביום 25.3.2010. הוא אף לא עשה כן בעקבות בקשת התובעים וההחלטה שניתנה ביום 3.6.2010, שבה נקבע דיון ביום 1.7.2010, וגם לא טרח להוכיח את נזקיו קודם לדיון שהתקיים, כפי שנקבע, ביום 1.7.2010, ואף לא במהלכו.

תחת זאת, ביום 9.5.2010 הגיש הנתבע בקשה לבית המשפט, שיורה על כך שהנתבע יוכל לשלם את ההוצאות שהושתו עליו (בהחלטה מיום 28.4.2010), בדרך של קיזוז חובו של התובע כלפיו. הגם שסכום ההוצאות שנקבע הוא סמלי (1,000 ₪ בלבד), נקבע בהחלטה מאותו יום (9.5.2010), שבשלב זה יופקד סכום ההוצאות בקופת בית המשפט. אולם גם זאת לא נעשה על-ידי הנתבע עד הדיון שהתקיים ביום 1.7.2010.

7.בנסיבות אלו, ולאחר שניתנו לנתבע די והותר הזדמנויות להוכיח את נזקיו הנטענים בתביעה שכנגד, אך הוא לא עשה כן, הרי שגם דינה של התביעה שכנגד להימחק על הסף. לפיכך ההחלטה מיום 25.3.2010 עומדת בעינה.

למען הסר ספק מובהר שהעיקול הזמני שהוטל בהחלטה מיום 2.4.2010, מבוטל.