ריאד מזראיב נ' מדינת ישראל

השופט ד' מינץ:

לפנינו ערעור על הכרעת הדין מיום 11.1.2016 של בית המשפט המחוזי בנצרת (כב' סגן הנשיא ב' ארבל והשופטים ש' אטרש ו-י' אברהם) בתפ"ח 41111-08-14 במסגרתה הורשע המערער בעבירות של מגע עם סוכן חוץ, עסקה אחרת בסם מסוכן וקשירת קשר לביצוע פשע בעבירות סמים. וכן ערעור על גזר הדין מיום 8.2.2016 בו הושת על המערער מאסר בפועל של 5.5 שנים בניכוי ימי מעצרו מיום 29.7.2014, בנוסף ל-12 חודשי מאסר בפועל בשל הפעלת שתי תקופות מאסר על תנאי, האחת בת 18 חודשים והשנייה בת 6 חודשים בחופף וחלקן במצטבר, מאסר על תנאי וקנס. המדינה ערערה אף היא על קולת העונש (למען הנוחות המדינה תקרא להלן: המשיבה).

כתב האישום

1. על פי עובדות כתב האישום, המערער קיים מגע והיה בקשר עם אדם בשם ג'ורג' נימר (להלן: נימר) (ואדם נוסף מטעמו), שהינו סוחר סמים תושב לבנון הפועל בשירות ארגון החיזבאללה, ושהיה מוכר למערער עקב מעורבותו בפרשה אחרת משנת 2012 במסגרתה עמד נימר מאחורי הברחת מטעני חבלה לשטח ישראל, תוך שימוש בסוחרי סמים ישראליים (להלן: פרשת 2012). הקשר עם נימר נוצר סמוך לחודש מרץ 2014 לאחר שנימר הציע לבן דודו של המערער, אייל מזאריב (להלן: אייל) להיות שותף בייבוא סם מסוכן מסוג חשיש במשקל של 3-4 ק"ג (להלן: ההברחה או הברחת הסמים). לאחר שאייל הסכים להצעה וקשר קשר עם נימר לביצוע ההברחה, אייל פנה למערער והציע כי גם הוא ישתתף בהברחה, והמערער הסכים לכך. בנוסף, לבקשת אייל, המערער האזין למספר שיחות שניהל אייל עם נימר (אשר השתמש בשם בדוי "אבו מחמד"), ואישר לאייל כי אכן מדובר בנימר.

2. המערער ואייל ניהלו שיחות טלפון רבות ביניהם תוך שימוש בקודים עם נימר ועם אדם נוסף מטעמו לצורך תיאום ההברחה מלבנון לישראל. לשם מימוש הקשר, המערער ואייל נסעו לגבול הצפון לצורך איתור מקום מתאים להברחת הסמים, רכשו כרטיסי "סים" ישראליים וזרקו אותם בתיאום עם נימר אל מעבר לגבול. המערער ואייל דיווחו לנימר גם על תנועות כוחות צבא הממוקמים לאורך גדר הגבול וכן על פריסת המצלמות באיזור, בצד הישראלי. במסגרת שיחות הטלפון, ביקש נימר מאייל להעביר למערער אקדח, וכן להעביר סכום כסף למשפחתו של אדם אחר. נימר גם ביקש מאייל להעביר חבילה (לא נאמר בכתב האישום למי היה עליו להעבירה – ד.מ.) שתוכנה לא היה ידוע לאייל (וכונתה "הפיקדון"). המערער ואייל המשיכו לפעול לקידום ההברחה, אשר לא יצאה לבסוף אל הפועל עקב ריכוזי כוחות הביטחון משני צדי הגבול, ועמדו בקשר עם נימר עד סמוך למועד מעצרם.

עיקרי הכרעת הדין

3. בית המשפט המחוזי עמד על גרסתו של אייל, אשר הפליל את המערער במסגרת חקירותיו בפני גורמי שב"כ ובפני המשטרה, אך על דוכן העדים סירב לשתף פעולה והוכרז כעד עוין. בהתאם להוראות סעיף 10א(ג) לפקודת הראיות [נוסח חדש], התשל"א-1971, בית המשפט קבע כי בנסיבות העניין, בהתבסס על שורה של טעמים, יש להעדיף את האמרות המפלילות שנמסרו על ידי אייל במשטרה ובשב"כ על פני עדותו בבית המשפט. זאת כאשר כבר במסגרת הודעתו הראשונה במשטרה חשף אייל את הקשר שנוצר בינו ובין המערער לבין נימר ואת מלוא הפרטים המבססים את עובדות כתב האישום. אייל גם חזר על הדברים במסגרת הודעותיו הנוספות, תוך שהוא משלים פרטים חסרים. עוד דחה בית המשפט את טענתו של אייל שנשמעה על דוכן העדים, לפיה החוקרים הכתיבו לו מה לומר, בין היתר משום שטענה זו עמדה בסתירה להודעותיו הסדורות ורצוּפות הפרטים שמסר. עוד קבע בית המשפט כי הודעותיו של אייל במשטרה ובשב"כ ניתנו מרצונו הטוב והחופשי ולא נפל בהן כל פגם.

4. את החיזוק להודעותיו של אייל מצא בית המשפט בהאזנות סתר שבוצעו, ושזוהו בהם על ידי אנשי מקצוע (יחידת האזנות הסתר) קולותיהם של אייל, המערער ונימר. גם אייל זיהה קולות אלו במהלך חקירתו במשטרה. מהאזנות הסתר עלה קיומן של מאות שיחות טלפון בין השלושה המעידות על התקשרות חשאית הכוללת שימוש במילות קוד ותיאומים הנלווים לתכנון הברחת הסמים.

5. בהתייחסו לגרסת המערער, אשר הכחיש את ביצוע המעשים, קבע בית המשפט כי אין לתת בה אמון. גם צוין כי המערער התחמק ממתן תשובות לשאלות שנשאל ולעתים סירב לענות כלל. כן התייחס בית המשפט לטענת המערער לפיה בינו לבין אייל שרר סכסוך בגינו אייל העליל עליו כי ביצע את העבירות המיוחסות לו בכתב האישום, וחבורתו של אייל גם נהגה בו באלימות, טענות אשר נשמעו לראשונה על דוכן העדים. בית המשפט הבהיר כי העובדה שהמערער כבש את גרסתו בנוגע לסכסוך הנטען בינו לבין אייל, מבלי ליתן כל טעם לדבר, מעידה כי מדובר בגרסה רחוקה מן המציאות. כן צוין כי גרסה זו אינה עולה בקנה אחד עם העובדה שהמערער התגורר בביתו של אייל במשך תקופה ארוכה. בנוסף, קבע בית המשפט ביחס למחקרי התקשורת שמהם עלה כי מכשיר הטלפון הסלולרי של המערער אוכּן במטולה, בשעה שהמערער הכחיש את שהותו שם (בעוד שבמהלך חקירתו במשטרה הודה כי שהה במטולה), שניתן ללמוד פעם נוספת על כך שאין ליתן בו אמון.

6. במסגרת הכרעת הדין אף נקבע כי אין חולק שהמערער ידע את זהותו האמיתית של נימר, על אף שבמגע עם המערער השתמש נימר בשם בדוי (אבו מחמד), וגם ידע כי נימר פועל בשירות החיזבאללה. בית המשפט עמד עוד על כך שהמערער היה מעורב בעבר בהברחת כ-20 ק"ג חומר נפץ על ידי נימר בפרשת 2012, ולכן ברור שגם הפעם היה במעשי המערער כדי להביא לפגיעה בביטחון המדינה ומדובר היה בקשר בעל פוטנציאל הרסני לשלום הציבור ולבטחונו.