ריאד ג'באלי ואח' נ' רבחי ג'באלי ואח'

החלטה

לפניי בקשה לעיכוב פסק הדין שניתן על ידי ביום 9.10.13.

הבקשה מתייחסת לעיכוב אותו חלק בפסק הדין שבסעיף ה' בפרק "סוף דבר" אשר לפיו ניתנה הוראה לנתבעים לחתום על ההסדר שערך רו"ח שוחט עם שלטונות המס וכן לעניין השבת המחאת הביטחון לידי התובעים (והכל כמפורט בפסק הדין).

הנתבעים טוענים כי סיכויי הצלחתם בערעור הם ממשיים, שכן החלטת בית המשפט בשני נושאים אופרטיבים אלה, נוגדת החלטות קודמות שנתן כב' השופט ח'טיב, במהלך הדיון שהתקיים בפניו.

באשר לשאלה מאזן הנוחות טענו המבקשים באופן סתמי, ללא כל פירוט במה תשתנה תמונת המצב לרעה, כך שיהיה קשה להחזיר את המצב לקדמותו, תוצאה שלדעתם יש להימנע ממנה (ראה סעיף 17 לבקשה), מוסיפים כי במידה וביצוע פסק הדין לא יעוכב יהפוך הערעור לתיאורטי בלבד. עוד מוסיפים הנתבעים טוענים כי הבקשה לעיכוב ביצוע מתייחסת לחלק אופרטיבי של פסק הדין שקשור מהותית עם עילת התביעה ועם תוצאות פסק הדין מבחינת הדין המהותי. טענתם זו לא פורטה אלא נטענה באופן סתמי.

התובעים מתנגדים לבקשה וטוענים כי סיכויי הערעור להתקבל נמוכים ביותר, וכי פסק הדין מבוסס על קביעות עובדתיות ועל שתי חוות דעת של רו"ח שוחט, ורו"ח הורביץ שמונה כמומחה מטעם בית המשפט. עוד הם טוענים, כי ידוע הוא שערכאת הערעור אינה נוהגת להתערב בממצאים עובדתיים ובעיקר לא אלה שמקורם במומחיות של עושה חוות הדעת, רו"ח הנ"ל.

עוד טוענים התובעים כי פסק הדין איננו עומד בניגוד להחלטתו של כב' השופט ח'טיב מיום 4.9.08, אשר הורה, בבקשה לחייב המבקשים לחתום על הסכם השומות אליו הגיע רו"ח שוחט ממס הכנסה, כי לא יכריע בשלב זה במחלוקת, וראוי שמחלוקת זו תוכרע בפסק הדין שיינתן בתיק העיקרי.

בית משפט נהג כפי החלטת השופט ח'טיב והורה לנתבעים לחתום על הסכם שוחט.

התובעים עוד טענו כי יישום ההלכה בעניין מאזן הנוחות מלמדת על כך שטענות בדבר שינוי מצבם של המבקשים לרעה צריך שיהיה מגובה בתצהיר ויפרט את הנסיבות המיוחדות התומכות בטענה זו. כן תומכות בעיכוב הביצוע המיידי של פסק הדין אשר עלול, לפי הנטען, להסב נזק למבקש. אלא, שבעניין הנדון הנתבעים לא תמכו טענתם בתצהיר וגרימת הנזקים הנטענת נטענה ללא כל פירוט.

הנתבעים עוד טוענים כי במידה והמבקשים יחתמו על הסכם שוחט, לא ייגרם להם נזק אלא חתימתם תגרום להשבת כספים מאת מס הכנסה, בלבד.

הנתבעים לא הוכיחו כי ייגרם להם נזק ולפיכך לא עמדו בתנאי המצטבר השני, לצורך מתן עיכוב ביצוע, דהיינו – מאזן הנוחות.

פסק הדין שניתן מורה על מעשה אופרטיבי (חתימה על ההסכם). אלא שבפועל מדובר על כסף (השבת כספים ממס הכנסה) בפועל. במקרים בהם מדובר בסעד שהינו בעל השלכות כספיות בלבד הנטיה היא שלא לעכב את ביצוע פסק הדין, כפי שנקבע בפסיקה.

עוד טוענים התובעים כי הנטל להוכיח היסודות המבססים, סיכויי הצלחה בערעור ומאזן הנוחות מוטל על כתפי המבקש (מפנה לספרו של גורן עמ' 65). הנתבעים לא עשו כן ולא עמדו בנטל זה.

לטענת התובעים, גם אם יחתמו הנתבעים על הסכם שוחט אין כל וודאות ששלטונות המס אכן יסכימו, לאחר כחמש שנים, להכיר בו ולאשרו. אולם, עם ביצוע חתימתם יוכלו התובעים לפנות לקבלת עמדת מס הכנסה. עמדת מס ההכנסה נחוצה לצורך הדיון בערעור אותו הגישו התובעים.

באשר לעיכוב החזרת שיק הביטחון, טוענים התובעים, כי הקביעות בפסק הדין הינן בעלות משמעות כלכלית בלבד אשר איננה טומנת בחובה כל נזק בלתי הפיך.

לאחר שעיינתי בבקשה אשר איננה נתמכת בתצהיר ובתשובת המשיבה, אני סבורה כי דין הבקשה להידחות.

סמכותו של בית המשפט להורות על עיכוב ביצוע פסק דין קבועה בתקנה 467 (א) לתקנות סד"א לפיה:"בית המשט רשאי להורות על עיכוב ביצועה של החלטה שנתן, וכן על מתן סעד זמני בנוגע להחלטה כאמור, למועד שייקבע ובתנאים שייראו לו, והוא כל עוד לא הוגשו ערעור או בקשת רשות לערער; בקשה למתן סעד לפני תקנה זו אפשר שתידון בלא מתן הודעה עליה, אם הוגשה מיד לאחר שימוע ההחלטה".

הפסיקה חזרה וקבעה כי בית המשפט יורה על ביצוע פסק דין רק כחריג ובהתקיים שני תנאי מצטברים (ראה בש"א 86/89 הרפז נ' אחיטוב, פ"ד מג(1) 334).

א. המבקש יראה שיש לו סיכויים טובים להצליח בערעור.

ב. מאזן הנוחות, לפיו מקום שלא יעוכב ביצוע פסק הדין והערעור אכן יתקבל, יהיה זה בלתי אפשרי להשיב את המצב לקדמותו או כי ביצועו של פסק הדין, טרם החלטה בערעור, יגרום למערער נזק בלתי ניתן לתיקון.