רי/מקס אישי ואח' נ' ברלקו

החלטה

1.המשיבים הגישו כנגד המבקשת תביעה בסדר דין מקוצר בה עתרו לחייבה לשלם להם סך של 94,390 ₪ בגין דמי תיווך.

בסעיף 18 לתביעה נטען ע"י המשיבים שהמבקשת מכרה את דירתה נשוא הסכם התיווך תמורת סך של 3,800,000 ₪.

עפ"י סעיף 19 לכתב התביעה נטען שהמבקשת חייבת לשלם להם עבור שירותי התיווך בשיעור המצויין בסעיף 4.2 להסכם הבלעדיות (2% + מע"מ מהשווי שנתקבל ממכירת הדירה).

2.המבקשת הגישה בקשה למתן רשות להתגונן וטענה, בין היתר, שהוחתמה על הסכם התיווך בחוסר תום לב מטעם המשיבים וכי היא אינה חתומה על הסכם הבלעדיות ולא היתה התכחשות כלשהי מטעמה לגובה התמורה שנתקבלה מרוכשי הדירה.

3.הדיון בבקשה למתן רשות להתגונן נקבע ליום 2/7/13.

ביום 1/7/13 ב"כ המבקשת הגיש בקשה לדחיית הדיון הנ"ל מהנימוק שהמבקשת הינה בת 84 ואינה בקו הבריאות.

בהתאם להחלטתי בבקשה, הדיון בבקשה שהיה קבוע ליום 2/7/13 הפך להיות תזכורת בנוכחות ב"כ הצדדים.

4.בישיבת התזכורת שהתקיימה ביום 2/7/13, ביהמ"ש לא הצליח לקדם את הטיפול בתיק ואף נאמר על ידו כי מאחר ולא צורפה ראיה בכתב המעידה על התמורה ששולמה למבקשת בגין הדירה, כנראה שהתביעה לא הייתה ראויה להיות מוגשת בסדר דין מקוצר.

בישיבת התזכורת קבעתי את הבקשה למתן רשות להתגונן לשמיעה ליום 16/9/13.

5.ביום 15/9/13, ב"כ המבקשת הגיש בקשה לדחיית המועד לשמיעת הבקשה הקבוע ליום 16/9/13, מאחר והוא לקה בבריאותו ועבר ניתוח בגרונו והדיון נדחה להיום.

6.בתחילת הדיון מהיום, ב"כ המבקשת העלה טענה מקדמית אשר לפיה התביעה אינה ראויה להיות נידונה בסדר דין מקוצר והפנה לפסק הדין בע.א. 7/78 קמחי נ' איצקוביץ, אשר לפיו ביהמ"ש חייב לבדוק אם התביעה ממלאת על פניה את התנאים להידון בסדר דין מקוצר, וכי העניין הינו בין ביהמ"ש לבין התובע.

דיון והכרעה:

7.עפ"י הוראת תקנה 203 לתקנות סדר הדין האזרחי:

"כתב תביעה כאמור בתקנה 202 יוכתר במילים "סדר דין מקוצר", יצורף לו העתק של המסמכים או החשבונות המובאים לראיה ויומצא לנתבע יחד עם הזמנה..."

במקרה שבפנינו, סכום התביעה הינו אחוז מסויים מסכום התמורה שנתקבלה בגין מכירת הדירה של המבקשת.

אין מחלוקת שלא צורף לכתב התביעה כל מסמך המעיד כי הדירה נמכרה תמורת 3.8 מליון ₪.

8.העניין הנ"ל הועלה על ידי בדיון הלא פורמלי שהתקיים ביום 2/7/13 וציפיתי שהעניין יטופל ע"י מי מהצדדים, הרי המשיבים יכלו להשיג והלגיש העתק מהסכם המכר של הדירה ובכך הפגם היה מתרפא ואף המבקשת היתה יכולה להגיש בקשה למחיקת הכותרת, ולצערי אף אחד משני הצדדים לא פעל בעניין והדבר עלה שוב בתחילת הדיון היום כטענה מקדמית.

9.לגופה של טענה, תביעה בגין דמי תיווך המבוססת על הסכם תיווך והסכם מכר לנכס ראויה להיות מוגשת בסדר דין מקוצר בכפוף לצירוף העתקים משני המסמכים הנ"ל ובהעדר מסמך המעיד על התמורה שנתקבלה בגין מכירת הדירה, התביעה אינה ראויה להתברר בהליך מקוצר, מאחר וסכומה אינו קצוב ודינה להתברר בהליך רגיל.

10.מצד שני, ביהמ"ש אינו יכול להתעלם מהעובדה שהמבקשת לא התכחשה בבקשתה למתן רשות להתגונן לשווי המכירה ואף לא הגישה בקשה למחיקת כותרת ובעוד מועד, דבר שהיה חוסך זמן שיפוטי רב וב"כ המבקשת המתין עד למועד שמיעת הבקשה למתן רשות להתגונן.