רחפור נ' המוסד לביטוח לאומי

פסק דין

1.ערעור לפי סעיף 123 לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], התשנ"ה – 1995, על החלטת ועדה רפואית לעררים מיום 22.3.12, אשר קבעה כי למערער לא נותרה נכות יציבה בתחום א.א.ג. (להלן – הועדה).

הועדה התכנסה בעקבות פסק דין מיום 6.11.11 (ב"ל 7283-05-11), בו ניתן תוקף של פסק הדין להסכמת הצדדים כדלקמן:

"עניינו של המערער יוחזר לועדה לעררים על מנת שתשקול פעם נוספת את החלטתה לעניין נכות בגין תלונת הטנטון, כאשר תשומת לב הועדה מופנית לכך כי כבר למחרת התאונה התלונן המערער על פגיעה בראש, כך גם התלונן על זמזום באוזניים, וזאת במסמך מקופ"ח מיום 27.10.09.

כמו כן הועדה תתייחס באופן מנומק לחוות דעתו של ד"ר גרין הן מיום 18.8.10 והן מיום 1.12.10 שם קבעה 10% נכות בגין הטנטון וכן חוו"ד מתאריך 12.1.11 שם ציין כי אין לנתק את הקשר הסיבתי בין תלונת הטנטון לבין התאונה.

ב"כ המערער יוזמן להופיע ולטעון בפני הועדה טרם מתן החלטתה.

הועדה תנמק את החלטתה."

(להלן – פסק הדין).

להשלמת התמונה יש לציין כי המערער נפגע בתאונת דרכים אשר ארעה ביום 26.10.09 והיא הוכרה כתאונת עבודה.

2.הועדה התכנסה בעקבות פסק הדין, שמעה את ב"כ המערער אשר צירף תיעוד רפואי בתמיכה לטענה בדבר פגיעת ראש ותלונות בנושא מיד לאחר התאונה, וקבעה כך:

"הועדה עיינה בדו"ח חדר מיון מיום התאונה. לפי תיאור החבלה מדובר במקרה זה בחבלת צליפת שוט. מציין בצורה ברורה 2 נקודות 'ללא חבלת ראש', כלומר ביום התאונה המערער לא מסר על קיומה של חבלה בראשו ולא נמצאה עדות לקיומה של חבלה בגולגולת. בחבלת צליפת שוט כאשר הנהוג חגור בד"כ גם אין חבלה בגולגולת. ברישומים שמופיעים לאחר מכן מתאר המערער שהוא נפגע בראשו. תאורים אלו אינם נכונים נוכח התיאור המדוייק והחד משמעי בתעודת חדר המיון מיום התאונה. לא היתה במקרה זה פגיעה בגולגולת. בחבלות צליפת שוט רק לעיתים נדירות מופיע ליקוי שמיעה ותחושת טנטון ואלו מופיעים כאשר הפגיעה מלווה בחבלה בגולגולת, אשר כאמור לעיל לא היתה במקרה זה. בעיון בבדיקת השמיעה מ – 2.11.10 נראה ליקוי הולכתי בשמיעה בתדירויות הנמוכות עד 1000 הרץ. ליקוי זה לא נגרם בחבלה וסיבתו פנימית בגלל התפתחות מחלה בעצמות השמיעה. אין קשר בין ליקוי זה לבין התאונה הנדונה. הועדה מתייחסת לרישומים השונים לפי פס"ד: ברישום מ – 27.10.09 אכן נרשם 'חבלה בגולגולת' אך אין זה תיאור רפואי, אלא מפי הנפגע המתאר את תחושותיו. הועדה עיינה גם בחוו"ד ד"ר גרין מתאריך 18.8.10 ו – 1.12.10 אשר המליץ על נכות בגין תחושת טנטון בהסתמך על בדיקת הערכת טנטון מ – 2.11.10. הפירוש שנתן ד"ר גרין לבדיקה זו מוטעה ואינו נכון. לפי תוצאות הבדיקה יש אכן תחושת טנטון אך זו איננה קשורה בתאונה הנדונה. תדר הטנטון נמצא ב – 1000 הרץ אשר נמצא בסמוך לליקוי ההולכתי אשר כאמור לעיל אינו קשור בתאונה הנדונה. גם שאר המאפיינים של בדיקה ולא תומכים בקיומה של תחושת טנטון ... של התאונה הנדונה.

הליקוי ההולכתי בשמיעה הנראה בתדירויות הנמוכות ותחושת הטנטון המופיעה בתדירויות אלו לא נגרמו בתאונה הנדונה.

אין לראות במקרה זה נכות בתחום א.א.ג אשר נגרמה בתאונה הנדונה."

3.לטענת המערער, הועדה התעלמה מהוראות פסק הדין. בנוסף, הועדה סתרה את קביעותיה שלה, מפרוטוקול קודם מיום 10.3.11. הועדה אף לא התייחסה לפירוט טענותיו של ב"כ המערער, אשר הוגשו לועדה בכתב. כמו כן, הועדה קבעה נתון עובדתי שגוי לפיו המערער לא נפגע בראשו בעת התאונה. לאור כל פגמים אלה בהחלטת הועדה, ברי כי מדובר בועדה הנעולה בדעתה ועל כן יש להחזיר את עניינו של המערער לועדה בהרכב חדש.

4.לטענת המשיב, הפגימות שהוכרו על ידי פקיד התביעות כנובעות מהתאונה, הן כאבי צוואר וגב ולא הוכרה חבלת ראש. לגופו של ערעור, נטען כי הועדה פעלה על פי הנחיות פסק הדין, הפנתה לתיעוד הרפואי שעמד בפניה, לרבות תעודת חדר מיון, חוות הדעת של ד"ר גרין, בדיקת שמיעה מיום 2.11.10 ותיעוד רפואי שהמערער הציג. הועדה הפעילה את שיקול דעתה המקצועי ואין כל טעות משפטית בהחלטתה. בנסיבות אלה, אין כל סיבה להחליף את הרכב הועדה.

5.המערער הפנה לכך שהוא פנה בבקשה לתקן את אישור ההכרה וביום 24.6.10 זה תוקן.

6.לאחר שעיינתי בכלל החומר שהוצג, לרבות פרוטוקול הועדה מיום 10.3.11 (עליו הוגש ערעור בהליך בל 7283-05-11) ותיעוד רפואי שהצדדים הציגו, אני סבורה כי דין הערעור להידחות. להלן הנימוקים להחלטה זו:

א.על פי הדין, בערעור על החלטות ועדה רפואית לעררים, בית הדין מוסמך לדון רק בשאלות משפטיות. במסגרת סמכותו, בית הדין בוחן אם הועדה טעתה בשאלה שבחוק, חרגה מסמכותה, הסתמכה על שיקולים זרים או התעלמה מהוראה המחייבת אותה (עב"ל (ארצי) 10014/98 הוד – המוסד לביטוח לאומי, פד"ע לד 213 (1999)).

ב.כאשר מוחזר עניינו של מבוטח לדיון מחודש בועדה על פי פסק דין, על הועדה להתייחס אך ורק לאמור בהחלטת בית הדין ולפעול על פי הנחיותיו. כמו כן, במקרה של ערעור על החלטת הועדה, ביקורתו השיפוטית של בית הדין מוגבלת לבחינת השאלה אם הועדה מילאה אחר האמור בפסק הדין (דב"ע נא/ 01-29 פרנקל – המוסד לביטוח לאומי, פד"ע כד 160 (1992)); עב"ל (ארצי) 114/07 עורקבי – המוסד לביטוח לאומי, 8.1.08; בר"ע (ארצי) 59174-11—0 מברוכה – המוסד לביטוח לאומי, 22.12.10).

ג.בעניינו של המערער, הועדה נדרשה לשקול שוב את קביעתה כי אין קשר בין התאונה ובין הטנטון. לשם השלמת הדיון בנושא, הועדה הופנתה לעובדה כי למחרת התאונה המערער התלונן על פגיעה בראש ועל זמזום באוזניים וכן התבקשה להתייחס לאמור בחוות דעתו של ד"ר גרין. יש להבהיר כי מדובר בחוות דעת של יועץ לדרג הראשון.