רחנייב נ' מדינת ישראל

החלטה

1.לפניי ערר על החלטת ביהמ"ש לתעבורה בחיפה (השופט ש. בנג'ו) (להלן: "בימ"ש קמא"), מיום 03/01/13, בתיק בפ"מ 7078-12-12.

בימ"ש קמא דחה בקשת העורר לבטל את הפסילה המנהלית שהושתה עליו למשך 90 יום.

2.הערר מוגש מכוח סעיף 49 לפקודת התעבורה [נוסח חדש], התשכ"א –1961 (להלן: "הפקודה"), הקובע כי:

"החלטת בית המשפט לפי סעיפים 46, 46ב, 47, 48 או 50 ניתנת לעיון חוזר ולערר בדרך הקבועה בחוק סדר הדין הפלילי, תשכ"ה-1965...".

מכאן הדרך הנכונה להשיג על החלטת בימ"ש קמא לפי סעיף 47 לפקודה הינה בהגשת ערר, כפי שעשה העורר שבפני ולכן היה ראוי שהמזכירות תפתח את התיק הזה כערר ולא כעפ"ת – (ערעור פלילי תעבורה).

3.ביום 20/12/12 אירעה תאונת דרכים קטלנית (להלן: "התאונה") אשר כתוצאה ממנה נגרם מותה של הולכת רגל, בת 70, שנפגעה ע"י רכב משא שהיה נהוג ע"י העורר. התאונה התרחשה בשטח עירוני בקרבת תחנות אוטובוס בקריית אליעזר, חיפה.

4.ביום 23/12/12 נערך שימוע לעורר ובסופו של יום הוא נפסל מנהלית לתקופה של 90 יום.

העורר הגיש בקשה לביטול הפסילה המנהלית ובימ"ש קמא הגיע למסקנה שדין הבקשה להידחות.

מכאן הערר שבפני.

5.העורר טוען כי שגה בימ"ש קמא עת קבע כי קיימות ראיות לכאורה שיש בהן כדי לסבכו בנהיגה רשלנית וחוסר זהירות. לדעתו, אין ראיות בתיק לעניין זה. ציין כי המשאית היתה תקינה, המהירות היתה בהתאם לתנאי הדרך והמנוחה קפצה ורצה לכביש מאחורי אוטובוס, לכן הממצאים בזירה ועדותו של עד ראיה מצביעים על כך כי התאונה היתה בלתי נמנעת.

עוד נטען כי בימ"ש קמא מתבסס על עדותו הראשונה של העורר אשר נגבתה ממנו ע"י חוקר שאינו דובר רוסית, כך שמשקלה וקבילותה של עדות זו נתונים בספק.

6.ב"כ העורר הפנה לנסיבותיו האישיות של העורר וציין כי הוא נוהג מזה 28 שנים ועברו התעבורתי קל יחסית. עוד ציין כי הרישיון דרוש לצורכי פרנסה.

7.מנגד ביקש ב"כ המשיבה לדחות את הערר ולהשאיר את החלטת בימ"ש קמא על כנה. ציין כי בימ"ש קמא בחן את תיק החקירה והגיע למסקנה כי קיימות ראיות לכאורה והמסוכנות מצד העורר עדיין קיימת נוכח העבירה המיוחסת לו. לכן לא מצא בימ"ש קמא מקום להתערב בהחלטת קצין המשטרה.

8.לאחר שעיינתי בהודעת הערר, בחומר החקירה ושמעתי את טענות הצדדים, הגעתי לכלל מסקנה שדין הערר להידחות וזאת מהנימוקים הבאים:

ראשית, כידוע, בשלב זה ביהמ"ש בוחן האם קיימת תשתית עובדתית וראייתית לכאורית ולא מעבר לכך וכאמור כזו קיימת בענייננו.

9.מחומר החקירה עולה כי העורר מסר שלוש הודעות במשטרה תחת אזהרה שכולן נגבו בשפה רוסית ע"י אותו חוקר, לכן אין מקום לטענתו של העורר כי עדותו הראשונה נגבתה ע"י חוקר שאינו דובר רוסית.

10.קצין המשטרה פעל בהתאם לסמכות המוקנת לו בסעיף 47(ה)(1) לפקודה ופסל את העורר מנהלית ל- 90 יום. בימ"ש יכול לבטל את הפסילה, רק אם שוכנע שביטולה לא יפגע בביטחון הציבור, וכך קובע סעיף 48 לפקודה:

"מי שנפסל בצו של קצין משטרה כאמור בסעיף 47, רשאי לבקש מבית המשפט המוסמך לדון בעבירה (בבקשה) לבטל את הפסילה; ובית המשפט, לאחר ששמע את היועץ המשפטי לממשלה או את בא כוחו או שוטר, רשאי לבטל את הפסילה, בתנאים או ללא תנאי, אם שוכנע שביטול הפסילה לא יפגע בבטחון הציבור".

11.בענייננו, היות והעורר היה מעורב בתאונה קטלנית, יש בכך משום ראיה למסוכנותו וכי נסיבות המקרה מעידות לכאורה על כך שהוא נהג בחוסר זהירות משנכנס ביום גשום למתחם תחנת אוטובוס כשבצדי הכביש חנו מכוניות, חרף זאת העורר לא האיט עד למידה שתאפשר לו לעצור מייד.