רחמן נ' אולניק ואח'

החלטה

מהלך הדיון בבקשה וטענות הצדדים

בפני בקשתם של המבקשים, ה"ה אולניק סרגיי ומריטה, כי תינתן להם רשות להתגונן בפני תביעה לסילוק יד, שהוגשה כנגדם ביום 6/7/09, בת.א 1074/09 (אשדוד), על ידי המשיב, מר יוסי רחמן, באמצעות מיופה כוחו מר משה רחמן.

בכתב התביעה נטען, כי ביום 22/9/2008, השכיר המשיב למבקשים את הדירה, מיום 22/9/2008 ועד ליום 21/9/2009.

עוד נטען, כי בהתאם להוראות חוזה השכירות, עמדו דמי השכירות על הסך של 1,250 ₪ לחודש.

המבקשים, טוען המשיב בכתב התביעה, מפגרים בתשלום דמי השכירות וסכום הפיגורים, כולל כל התשלומים הנלווים, עומד על הסך של 26,197 ₪, עד לחודש 6/09.

לפיכך, עותר המשיב לפינויים של המבקשים מן הדירה.

במסגרת בקשתם למתן רשות להתגונן, טוענים המבקשים כי נקלעו לקשיים בתשלום שכר הדירה.

ברם, לטענתם דאג המשיב "לבטח עצמו מראש", כלשונם, בגביית שכר דירה מנותק מן המציאות אשר משקף, בין היתר, את פרמיית הסיכון של השכרת הדירה למבקשים.

לטענתו של ב"כ המבקשים, המבקשים שוכרים את הנכס במשך עשר השנים האחרונות, ולמעט מקרה אחד בשנת 2005, אשר נפתר, דאגו לשלם את שכר הדירה המבוקש, ובנוסף את כל יתר התשלומים, בגין השכירות.

עוד טען ב"כ המבקשים, כי המשיב מטעה את ביהמ"ש בדרישת החוב, וניכר כי חובם עד כה, לגבי תשלום דמי השכירות, נמוך בכ-50 אחוז מדרישת המשיב.

עוד טוען ב"כ המבקשים, כי המשיב הטעה במכוון את המבקשים, בכך שלאורך כל הדרך, עד למועד הגשת תביעתו, הרגיע את המבקשים באומרו כי הוא יודע שהם ישלמו את חובם, ואף הסכים להמתין עד אשר ישתחררו מלחצם הכספי, כלשונו, וזאת לאור ידיעתו כי המבקשים הינם שוכרים טובים וראויים, אשר הסכימו לכל אורך הדרך לכל גחמותיו של המשיב.

לטענתו של ב"כ המבקשים, תביעתו של המשיב מקוממת, במיוחד לנוכח העובדה כי ב-10 שנים האחרונות, למרות הבטחות המשיב, ובקשות חוזרות ונשנות של המבקשים לבצע שיפוצים בדירתם, ולו הקלים ביותר, לא פעל לטובת זאת, ולו פעם אחת, בכדי לאפשר למבקשים את איכות החיים אשר הם משלמים בגינה.

ב"כ המבקשים הסביר בבקשתו, כי המדובר במבקשים אשר הינם בני זוג, אשר עלו מרוסיה ואינם דוברים את השפה העברית, המתגוררים מזה כ- 10 שנים בדירה המושכרת, שהיא דירת ארבעה חדרים ברח' מצדה 89 דירה 11ב', באשדוד.

לטענתו, בין המבקשים למשיב נחתמו הסכמי שכירות שנתיים, החל מתאריך 22/9/99, כאשר תוקף הסכם השכירות האחרון, כולל האופציה הגלומה בו, הינו עד ליום 21/9/2010.

ב"כ המבקשים אף הדגיש, כי סוכם בין הצדדים, כנהוג, בע"פ, על מימוש האופציה עד לתאריך 1/9/10, כך שאין לכפות עליהם לפנות את הדירה בתאריך 21/9/09.

עוד טען ב"כ המבקשים, כי שכר הדירה החודשי אשר נקבע בהסכמי השכירות, משנת 99' ועד לשנת 2005, עמד על הסך של 750 דולר ארה"ב, כאשר ברוב המקרים שולם שכר הדירה, במהלך השנה, בשני תשלומים שווים בסך של 4500 דולר כל תשלום.

לטענתו של ב"כ המבקשים, בשנת 2005 נקלעו המבקשים לקשיים כספיים ועקב כך הגיש המשיב תביעה, אשר הסתיימה בפס"ד, אותו מילאו המבקשים במלואו.

בנוסף, טוען ב"כ המבקשים, החתים המשיב את המבקשים על "זיכרון דברים וסיכום נושא", לסיכום החוב והמשך תקופת שכירות, לחודשיים ימים, בסך של 1250 דולר לחודש, בתוספת תשלומי חוב עבור ועד הבית וחשבון גז, אשר הסתכמו, יחד עם השכירות לכדי סך של 3250 דולר.

לטענתו, מאחר והמבקשים התגוררו במשך שנים רבות בדירה, והיו מעוניינים להמשיך ולהתגורר בה, ומאחר והבינו כי עליהם לשלם את שכר הדירה בהתאם להחלטת ביהמ"ש, כפי שהמשיב הסביר להם, ולמרות שאינם דוברי עברית, אך הסתייעו בבתם הקטנה לצורך תרגום והסבר, חתמו על הסכם השכירות והמשיכו לגור בדירה.