רחמים נ' פינקו

פסק דין

1.תביעה נגד עורך דין. נטען בה, שעורך הדין, הוא הנתבע, (להלן גם "שור"), היפר את חובת הנאמנות שלו, כמו גם את חובת הזהירות כלפי התובע, וכתוצאה ממחדליו הנטענים של הנתבע, נגרמו לתובע נזקים בהיקף כולל של לא פחות מ-362,000 ₪.

2.ואלה העובדות העיקריות הצריכות לעניין:

האחת – הנתבע ייצג שני צדדים להסכם. מצד אחד, את היורשים של המנוחים צאלח וסביחה פלפל ז"ל (להלן: "היורשים") ומצד שני, את התובע. התובע רכש מהיורשים באמצעות אחד מהם, מר אברהם פלד (להלן: "פלד"), את הנכס הידוע כגוש 2471 חלקה 19.

זה המקום לציין, שעסקת הרכישה התייחסה למגרש שעליו היה בנוי בית וגודלו של המגרש כמעט 800 מ"ר (להלן: "הנכס").

שתיים – מועדה של העסקה היה 20.7.2004 והתביעה הנדונה הוגשה ב-4.7.2011. כלומר, פחות מחודש טרם שחלף מועד ההתיישנות.

שלוש – התמורה המוסכמת עבור הנכס נקבעה על סך של 120,000 דולר. בחוזה נקבע כי:

"כל ההוצאות הכרוכות בהעברת הזכויות בדירה משם המוכרים על שם הקונה, לרבות מס שבח מקרקעין, באם יחול – (כך במקור – י. ט.) – דמי הסכמה למינהל מקרקעי ישראל, היטל השבחה, מס רכישה ודמי טיפול לחברת עמידר בע"מ – יחולו על הקונה וישולמו על ידו".

הוראה אחרת בחוזה קובעת כי "שכ"ט עו"ד יחול על הקונה וישולם על ידו".

צירופן של שתי ההערות האמורות הוא העומד בבסיס התביעה כפי שיובהר להלן.

ארבע – לימים, כאשר התובע פנה לעירייה כדי לקבל אישור לצורך העברת זכויות, הוא "נדהם" כאשר נודע לו "שיש לשלם סכום עצום של 120,000 שקלים כהיטל השבחה. לטענת התובע עובדה זו נפלה עליו כרעם ביום בהיר" (סעיף 18 לתצהירו).

חמש – על פי המפורט בתצהירו, התובע נשא מעבר לתמורה ששילם עבור הנכס בתשלומים הבאים:

עבור מס שבח מקרקעין - 83,120 ₪;

מס מכירה-5,927₪;

דמי היוון למינהל מקרקעי ישראל-3,280 ₪;

היטל השבחה-60,453 ₪;

התובע נשא גם בתשלומים נלווים כגון הוצאות עבור שומה נגדית, שומה מכרעת ואגרות – בסכום נוסף של 22,517 ₪. כל הסכומים האלה ואחרים נכללים בתביעה.

שש – קיימות עובדות נוספות פריפריאליות, שאליהן אתייחס, ככל שיעלה הצורך.

3.התובע נזקק לפסיקה ענפה כדי לתמוך טענתו שהנתבע חב כלפי התובע חובת זהירות מושגית וקונקרטית. טענה זו כלל לא הועמדה במחלוקת. חובתו של עורך דין ללקוחו, ולפעמים, בנסיבות נתונות, גם כלפי מי שאינו לקוחו – הוא בגדר מושכל ראשוני שאינו צריך לראייה. הפלוגתא האמיתית אינה מצויה בתחום הנורמטיבי – אלא עיקרה מצוי בתחום הביהביורלי. קרי: האם הנתבע גילם בהתנהגותו את מידת האחריות והזהירות המצופה ממנו?

4.על פי אחת מטענות היסוד שטען התובע בסיכומיו ונזכרות בתביעה רק בעקיפין, הנתבע היפר את חובת הנאמנות כלפי התובע, בכך שהוא לא סיפר לתובע, בזמן אמת, שנאמנותו האמיתית (של הנתבע) נתונה למר פלד, נציג היורשים המוכרים, וזאת על רקע העובדה שהנתבע טיפל בעבר בעניינים שונים של משפחת המוכרים.