רחל נקאש נ' איי.אם.אם. סוכנות לביטוח בע"מ ואח'

פסק דין

מונחת בפני בקשה מיום 26.4.2010 להארכת מועד להגשת ערעור על החלטת מפרקי חברת איי.אם.אם סוכנות לביטוח (1998) בע"מ, בעניין תביעות החוב שהגישו המבקשים. אף שעניינה של הבקשה הינו הארכת מועד, עיקר הנימוקים והמסמכים שצורפו לה תומכים, לכאורה, בטענות המבקשים לגופם של דברים.

אומר כבר עתה כי דין הבקשה להידחות, ולו בשל האיחור הניכר שבהגשתה, וזאת אף מבלי להיזקק כלל לטענות המבקשים לגופו של עניין. אבהיר דבריי.

המבקשים הגישו למפרקים ארבע תביעות חוב נפרדות. ביום 15.4.2007 שלחו המפרקים את ההכרעות בגין רכיבי חוב שנדרשו בדין קדימה (באותן תביעות בהן נדרשו רכיבים כאלה), וביום 26.6.2007 העבירו המפרקים למבקשים את הכרעותיהם הסופיות לגבי יתר רכיבי החוב. תביעותיהם של המבקשים הוכרו באופן חלקי בלבד.

המבקשים לא ערערו על החלטות המפרקים. תקנה 96(א) לתקנות פשיטת הרגל, התשמ"ה-1985, מאפשרת לנושה המעוניין בכך להגיש את ערעורו בתוך 45 ימים מיום שהומצאה לו ההחלטה. על כן, על המבקשים היה להגיש את ערעורם לכל המאוחר לקראת אמצע חודש אוגוסט 2007. אלא שחלף הגשת ערעור במועד, בחרו המבקשים להגיש את הבקשה שלפני, וזאת רק בסוף אפריל 2010, יותר מ- 32 חודשים מהמועד האחרון להגשת הערעורים!

בקשה להארכת מועד לא תאושר על נקלה אף כשמדובר באיחור קל שבקלים, לא כל שכן כאשר עסקינן באיחור ממושך בן קרוב לשלוש שנים!!!!, כפי שקרה במקרה דנן. תקופת הזמן להגשת ערעור נקבעה בחיקוק, ועל מנת להאריכה על המבקשים להצביע על "טעמים מיוחדים" המצדיקים זאת.

הפכתי והפכתי בבקשת המבקשים, אך לא מצאתי ולו טעם מיוחד אחד המצדיק את האיחור בהגשת הערעור. אם לדייק, המבקשים העלו בבקשתם טיעון אחד ויחיד לאיחור החריג - לטענתם, משנדחו תביעותיהם, פנו הם ביום 5.7.2007 במכתב למפרקים ובו העמידו אותם על הטעות שנפלה, לדעתם, במסגרת הכרעות החוב. מאחר והמבקשים סברו כי טעות המפרקים הינה "ברורה וגלויה לעין", ציפו הם לתיקון ההחלטה ונמנעו מלערער עליה.

עם כל הכבוד הראוי, לא מצאתי בטיעון זה כל הצדקה לאיחור הניכר בהגשת הבקשה, ומובן כי טיעון זה אינו עולה כדי "טעם מיוחד". ראשית, המכתב נשלח למפרקים למעלה משנה לאחר שהועברו הכרעות החוב לידי המבקשים. איחור חריג זה כשלעצמו די בו כדי לדחות את הבקשה. שנית, לא ברור לי מדוע סברו המבקשים כי די בהעברת מכתב למפרקים, בכדי להחליף ערעור המתחייב על פי דין. ויובהר: בהכרעות החוב שהעבירו המפרקים למבקשים הופנה תשומת ליבם של האחרונים באופן ברור להוראות תקנה 96 לעיל העוסקת במועדים להגשת הערעור. ושלישית, אף אם האמינו המבקשים בכל ליבם כי אכן בטעות ברורה ובולטת עסקינן, הרי שמשלא תוקנו ההחלטות ע"י המפרקים, בחרו הם, משיקולים השמורים עימם, לשבת בחיבוק ידיים במשך קרוב לשנתיים נוספות, עד להגשת בקשה זו. במצב הדברים המתואר, אין ספק כי האיחור המתמשך הוא תוצאה של התנהלות המבקשים בלבד, אשר יכולים היו להגיש את הערעורים במועד אך בחרו שלא לעשות כן. אי לכך אין להם להלין אלא על עצמם.

סוף דבר, נוכח האיחור הניכר והחריג שבהגשת הבקשה ובאין טעמים מיוחדים המצדיקים אותו, דין הבקשה להידחות. בנסיבות העניין ישאו המבקשים, ביחד ולחוד, בהוצאות הנאמן ושכר טרחתו בסך 7,500 ₪ בתוספת מע"מ, אשר ישאו ריבית והצמדה כדין מהיום ועד ליום התשלום.

ניתן היום, י"ג אלול תש"ע, 23 אוגוסט 2010, בהעדר הצדדים.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: