רחום נ' בנק לאומי יקנעם .

פסק דין

בפני שתי בקשות. האחת, בקשה להארכת המועד להגשת בקשת רשות ערעור ואילו השנייה, בקשת רשות הערעור לגופה, על החלטת כבוד רשמת ההוצאה לפועל (הגב' גץ- אופיר סיגלית), מיום 14.3.13, בתיק מס' 02-21624-99-7, במסגרתה נקבע למבקש תשלום ראשוני בסך של 1,500 ₪ כתנאי להכרזתו כחייב מוגבל באמצעים ולאיחוד תיקיו וכן תשלום חודשי בסך של 750 ₪ בתיק האיחוד, לכשיפתח.

ביום 14.3.13 הגיש המבקש בקשה להכריז עליו כחייב מוגבל באמצעים והציע לשלם סך של 150 ₪. המבקש ציין בבקשתו את נסיבותיו האישיות ומצבו הכלכלי וכן הגיש פירוט הוצאותיו.

בהחלטתה מיום 14.3.13 נשוא בקשת הערעור שבפני, נקבע כאמור למבקש תשלום ראשוני בסך של 1,500 ₪ תוך 15 ימים ממועד מתן ההחלטה וכן צו תשלומים חודשי בסך של 750 ₪ החל מיום 30.4.13 ובכל 30 לחודש שלאחריו.

בהחלטה נקבעו הדברים הבאים: כנגד המבקש תלויים ועומדים 17 תיקי הוצאה לפועל בסכום כולל של כ- 3,823,316 ₪. המבקש יליד 1963 רווק ואב לקטינה. הכנסת משק ביתו של המבקש בסך כולל של 1575 ₪ מגמלת הבטחת הכנסה. הוצאות משק הבית החודשיות עומדת על סך של 3,900 ₪ וכוללות 2,000 ש"ח דמי שכירות, 800 ₪ אחזקת בית, 100 ₪ טלפון ו 1,000 ₪ כלכלה. המבקש חסר רכוש, אין בבעלותו רכב פרטי והוא מנהל חשבון בבנק הדואר. דפי החשבון שצרף המבקש מלמדים על כניסת קצבת הבטחת ההכנסה והתנהלות במזומן. כן צורף אישור על סיום קורס בשיווק וקידום מכירות. נקבע כי המבקש לא הוכיח כי נשלל כושרו לעבוד וכי למבקש מקצוע מוגדר ועליו לעשות כל שביכולתו על מנת למצוא עבודה ההולמת את כישורו ואת מצבו הרפואי. בקשת המבקש להעמיד את צו התשלומים על סך של 150 ₪ לחודש נדחתה.

בבקשה אשר בפני שב המבקש ומפנה לגובה חובותיו הכולל בתיקי הוצאה לפועל וטוען כי הוא סובל מבעיות רפואיות במפרקי הירכיים ונקבעה לו על ידי המל"ל נכות בשיעור 43% ועוד 10% נכות ממשרד הביטחון בגין בעיות רפואיות בגב. לטענת המבקש הוא חסר רכוש וחייב לבעל הדירה בה הוא מתגורר בשכירות, סך של 80,000 ש"ח. לטענתו ,החלטת הרשמת אינה סבירה ואינה עולה בקנה אחד עם יכולתו הכלכלית ואין בקביעת תנאים בהם המבקש אינו יכול לעמוד משום תועלת לנושים.

דיון :

לאחר שעיינתי בבקשות, החלטתי לדון בהן אף בלא צורך בתשובת המשיב.

באשר לבקשה להארכת המועד להגשת בקשת רשות הערעור.

בקשה להארכת מועד נבחנת בשני שלבים. האחד, קיומו של טעם מיוחד המצדיק את קבלתה ואם אכן נמצא טעם מיוחד שכזה, נבחנים בשלב השני שיקולים לדחיית הבקשה חרף קיומו של טעם מיוחד.

ראה: בש"א 724/13 אפ.אמ.אר. מחשבים ותוכנה בע"מ נ' גיל שטיין ו-3 אח', תק-על 2013(2), 3191.

באשר לשלב הראשון. ההחלטה עליה מבקש המבקש לערער בפני, ניתנה ביום 14.3.13.

תקנה 119 (ה) לתקנות ההוצאה לפועל קובעת כי בקשת רשות ערעור תוגש תוך 20 ימים מיום מתן ההחלטה, אם ניתנה בפני הצד המבקש לערער, או מיום שהומצאה לו אם ניתנה ההחלטה שלא בפניו. הבקשה שבפני הוגשה כשלושה חודשים לאחר מועד מתן ההחלטה. המדובר על איחור בלתי סביר בהגשת הבקשה והעובדה כי עניינו של המבקש היה מצוי בבחינה על ידי הלשכה לסיוע משפטי, טענה שנטענה בעלמא וללא כל ביסוס ראייתי, אינה מהווה טעם מיוחד המצדיק את מתן הארכה ועל כן טענה זו נדחית.

"במסגרת השלב השני, יש לבחון טעמים המצדיקים את דחיית הבקשה, בין היתר את אינטרס ההסתמכות של הצדדים, מועד הגשת הבקשה להארכת מועד, סיכויי הצלחת ההליך שבגינו הוגשה הבקשה, ועוד." (ראה בש"א 724/13 המאוזכר לעיל).

בענייננו, לאחר שבחנתי היטב את הבקשה שבפני על נספחיה ואת ההחלטה נשוא בקשת רשות הערעור, סבורני כי סיכויי הצלחת ההליך נמוכים, ואפרט.

מעיון בהחלטה נשוא בקשת ערעור זו, עולה כי זו ניתנה לאחר שהרשמת הנכבדה עיינה במסמכים אשר הוגשו לעיונה ואף פירטה אותם בגוף ההחלטה, החלטתה סבירה ואין מקום להתערב בה.

באשר לגובה צווי החיוב בתשלומים, נקבע לא אחת כי התערבותה של ערכאת הערעור בקביעת גובהו של צו החיוב בתשלומים, תהא מצומצמת ותעשה במשורה, זאת נוכח העובדה כי רשם הוצאה לפועל הוא האחראי על בחינת יכולת הפרעון של החייב בהתאם לנסיבותיו והמופקד על עריכת חקירת היכולת בעניינו.

ראה בעניין זה בר"ע 1071/03 דרור גולן נ. בנק לאומי לישראל בע"מ (ניתנה ביום 2/2/03)

רע"א 7195/09 ציון קרטה נ. פרקליטות מחוז חיפה ואח' דינים עליון 2009(118) 1423)

וכן האמור ברע"צ 35723-04-12 לוסב נ. שטרוך (ניתן ביום 30/4/12).