רחום נ' הונא

פסק דין

1.בפניי תביעה כספית, להשבת סכום, אשר לטענת התובע, שולם על ידו עבור הנתבע, לידי ב"כ תובעים שזכו בתביעה (בתיק 44-01-08 )כנגד הנתבע (להלן: "התובעים").

התובע צירף חשבונית מס' על פיה התקבל מידיו הסך של 37,226 ₪. בחשבונית נרשם: "נתקבל מאשר רחום עבור זיו חן" וכן: בהתאם לפסק דין בתיק 744-01-08".

2.לטענת הנתבע המדובר בכספים שהועברו בעבר לתובע, מכפר שמאי מושב עובדים של הפועל המזרחי (להלן: "האגודה"), בעקבות המחאת זכות שנמסרה על ידי הנתבע לתובע בעבר. הכספים הועברו מהאגודה לתובע, למרות שהכספים היו אמורים להגיע לתובעים. לטענת הנתבע, התובע התחייב, כי אם יקבל כספים בהתאם להמחאת הזכות, וייקבע כי הכספים הם לא שלו, ישיבם ולכן למעשה, העברת הכספים לב"כ התובעים, לא הייתה תשלום עבור הנתבע, אלא השבת כספים שהועברו לידי התובע, למרות שלא הגיעו לו.

לטענת הנתבע בעקבות פסק הדין שניתן בתיק 744-01-08, פנו התובעים ודרשו מהאגודה את הכספים ולפיכך, החזיר הנתבע את הכספים בצירוף ריבית והצמדה.

הנתבע פרט את מהות המחאת הזכות שמסר לתובע ואשר על פיה היה זכאי התובע לקבלת כספים כתוצאה ממימוש הליך המניות בתנובה עבור התקופה שאחרי 12.4.05. הנתבע טען, כי מאחר שלא נתקבלו כספים עבור התקופה שלאחר 12.4.05 (אלא עבור תקופה שקדמה למועד זה), לא זכאי היה התובע לקבל את אותם כספים מהאגודה.

3.בתאריך 18.4.09 הופיעו הצדדים בפני, התובע טען כי הנתבע חב לו כספים בגין תשלומים ששילם לניהול המשק של משפחת הנתבע ובכללם, ביחס לנתבע- תשלומי מים וחשמל עבור אחזקת המטעים של הנתבע. התובע הגיש מסמכים מהתביעה בתיק 744-01-08, מהם עולה כי הנתבע הכיר בהמחאת הזכות שמסר לתובע.

הנתבע טען כי המחאת הזכות לא נמסרה לתובע בשל חובות כנטען, אלא מאחר שהתובע היה שותף של משפחתו במשק ולאור רצונם כי כספים שיגיעו למשק, יועברו לתובע.

הנתבע טען כי המדובר בכספים שהועברו לתובע מהאגודה ואולם, לאחר שנקבע, כי יש להעביר את הכספים לתובעים ולאור התחייבות הנתבע כלפי האגודה להחזירם, הם הועברו על ידו לב"כ התובעים.

דיון:

4.מאחר שמדובר בתביעה קטנה, במסגרתה לא כבול בית המשפט לסדרי הדין ודיני הראיות ועל מנת לערוך "סדר" בטענות התובעים, עיינתי בתיק 744-01-08 אשר התובע טען כי שילם את סכום פסק הדין שם, עבור הנתבע. כן עיינתי בתיק 750-05-08- תביעה למימוש עיקול אשר הוגשה על ידי התובעים כנגד האגודה.

לאחר שעיינתי בתביעות שבנידון ובטיעוני הצדדים, שוכנעתי כי דין התביעה להידחות:

אין המדובר בכספים ששילם התובע עבור הנתבע לצורך פירעון פסק דין שניתן כנגד הנתבע. המדובר בכספים שהועברו לתובע בעבר על ידי האגודה בעקבות המחאת זכות שנמסרה לו מהתובע, ואולם, הושבו לאגודה, על מנת שתעבירם לתובעים.

וביתר פירוט: במסגרת תיק 744-01-08 הטילו התובעים עיקול על כספי הנתבע המוחזקים אצל האגודה וזאת לאור הצהרת הנתבע מיום 12.4.05 כי כל הזכויות המגיעות לתובעים בתקופה עד 12.4.05 ישולמו ויועברו לתובעים. בתאריך 2.4.08, הגישה האגודה לבית המשפט בקשה למתן הוראות ביחס לכספים שעוקלו וזאת לאור קיומה של המחאת זכות שהציג התובע ואשר הופנתה לאגודה, ביחס לזכויות הנתבע אצל האגודה, לרבות זכותו לקבלת כספים מתנובה.

בהתאם להחלטתי מיום 20.5.08 (בכהונתי דאז כרשמת), הוריתי כי ככל שהמוכרים לא יפתחו תוך 30 יום בהליך לסעד הצהרתי כי המחאת הזכות לתובע אינה בתוקף, יבוטל העיקול שהוטל על הכספים. בהמשך ובעקבות בקשה לעיכוב ביצוע, עקב הגשת בקשת רשות ערעור על החלטתי זו, הוריתי על עיכוב ביטול העיקול לתקופה של 20 ימים נוספים.

אולם מהודעת האגודה מיום 9.12.09, התברר כי בטרם ידעה על עיכוב הביצוע ב- 20 ימים נוספים, כבר העבירה את הכספים (שעוקלו על ידי התובעים שם) לנמחה – הוא התובע דנן.

5.עיון בנ/1 – מכתבו של התובע מיום 22.6.08, מעלה כי אכן בהתאם להחלטתי דאז ובמועד בו היה צריך העיקול לפקוע אלמלא ההחלטה לעיכוב ההחלטה ב- 20 ימים נוספים, פנה התובע לאגודה ודרש את קבלת הכספים (שכן עד אותו מועד לא פתחו התובעים בהליך לסעד הצהרתי). בסעיף ד' למכתבו הודיע התובע לאגודה: "בכל מקרה אכבד כל החלטה בנידון של ביהמ"ש שתינתן בעתיד".

6.עוד יצויין כי במסגרת תיק 750-05-08 הגישו התובעים תביעה כנגד האגודה לאישור העיקול, בעקבות העברת הכספים לתובע דכאן. יחד עם זאת, תביעה זו הסתיימה, לאחר שהובהר שהכספים נשוא העיקול שולמו לתובעים, לאחר שהושבו לאגודה על ידי התובע דכאן ובפועל הועברו על ידו, ישירות לב"כ התובעים. ראה שם, סעיף 2 לבקשת האגודה מיום 18.8.10 לסגירת התיק בה הודיעה מפורשות כי: הח"מ (באת כוח האגודה – ר.א.), פעלה מול הנהנה עפ"י המחאת הזכות, מר אשר רחום (התובע דכאן – ר.א.) וביקשה ממנו שישיב את מלא הסכום שהועבר אליו וזה אכן שילם את הכספים ישירות לב"כ התובעים".(הדגשה שלי ר.א).כלומר, המדובר בכספים שקיבל התובע מהאגודה לאור המחאת הזכות ואולם, משניתן פסק הדין ולאור התחייבותו לאגודה, הסכים להשיבם לאגודה ולשלמם ישירות לב"כ התובעים אשר הטילו עיקול על כספים אלו אצל האגודה.

7.הנה כי כן, אין המדובר בכספים ששילם התובע עבור הנתבע אלא כספים שעוקלו אצל האגודה על ידי התובעים ושבהתאם להתחייבות התובע להשיבם לאגודה בהתאם להחלטות ביהמ"ש בעתיד, הוחזרו לאגודה והועברו ישירות לב"כ התובעים אשר עיקלו אותם.

8.אכן, ברשות התובע הייתה המחאת זכות על פיה היה זכאי לקבלת כספים, או זכויות שהיו לנתבע, אצל האגודה. אכן הנתבע הודה בעבר כי אין המדובר בהמחאה פיקטיבית ולא התכחש לה. אולם, כפי שהבהרתי לתובע במהלך הדיון, אין בעצם קיומה של המחאת הזכות, כדי להצביע על חובו של התובע כלפי הנתבע.