רזניק נ' גרינבלט

החלטה

בפני בקשתה של המבקשת, הגב' אמיליה גרינבלט, כי אתיר לה להתנגד לבקשה לביצוע שטר שהגיש המשיב, מר צור רזניק, בלשכת ההוצאה לפועל ברחובות, בתיק מס' 2107371094.

טענות המבקשת הן, בתמצית, שתיים:

האחת, כי השיק ניתן כשיק פיקדון, שלא לפירעון, במסגרת עסקת יסוד לצילום (וידיאו וסטילס) של חתונת ביתה, ולפיכך הוגש לביצוע שלא כדין.

השנייה, כי המשיב הפר את עסקת היסוד בכך שביקש למסור את הצילומים/הוידיאו/האלבומים אשר צילם וערך, כאשר חלקם לא אושרו על ידי ביתה של המבקשת, כלת השמחה.

ביום 13/1/2011 התייצבו בפני הצדדים והמבקשת וביתה נחקרו על תצהיריהן.

בחקירה התברר, בין היתר, כי ביתה של המבקשת הודיעה למשיב, מבעוד מועד, כשלושה ימים לפני פגישתם המתוכננת, כי אינה מרוצה מעיצוב האלבום הדיגיטלי.

למרות האמור, לטענתה, הגיע המשיב ביום הפגישה, כשבאמתחתו אותו אלבום דיגיטלי וכן הפריטים הנוספים שסוכמו בין הצדדים.

ביתה של המבקשת הודיעה למשיב, שוב, כי אינה מרוצה מעיצובו של האלבום, ולכן אינה מעוניינת לשלם, והמשיב נטל את כל הפריטים שסוכמו בעסקת היסוד (מלבד מספר דיסקים אותם שכח) ועזב את המקום.

על רקע נסיבות עובדתיות אלה, שלא נסתרו בחקירותיהן הנגדיות של המבקשת וביתה, סבורני כי יש להתיר למבקשת להתגונן בפני התביעה השטרית.

למעשה, המשיב לא מילא, על פי גירסתן, את חלקו בעסקת היסוד ובחר להפעיל סנקציה של נטילת התמונות/האלבומים/הדיסקים.

סנקציה זו אינה מתיישבת עם הגשת השטר לביצוע, שכן התנאי, שהוא ביסודו של השטר, לטענת המבקשת וביתה, לא התמלא, שכן העבודה לא נמסרה.

יכול היה המשיב להותיר את התמונות/האלבומים/הדיסקים בידי ביתה של המבקשת, ואז להגיש את השטר לביצוע, אך משלא עשה כן, קיימת מחלוקת עובדתית שיש לבררה, בשאלה מי הפר את עסקת היסוד, בנסיבות שכאלה.

העובדה כי שכח המשיב, לטענת המבקשת וביתה, חלק מסויים מן התמורה בביתן, אינה משנה את העובדה כי בחירתו הייתה ליטול את מלוא התמורה עימו.

כידוע, "לעתים, על פי תנאיה של עסקת היסוד, ההתחייבות של העושה או המושך לפרוע את השטר מותנית בהתרחשותו של אירוע מסוים. אם התנאי כתוב על גבי המסמך, המסמך אינו שטר ולמחזיק בו תהיה עילה על פי עסקת היסוד בלבד. כאשר התנאי אינו כתוב על המסמך, אלא נותר בעסקת היסוד, המסמך הוא שטר ולתנאי תהא נפקות במסגרת ההגנה נגד התביעה השטרית. הווי אומר, כאשר המושך נתבע לפרוע את השטר, הוא רשאי להתגונן בטענה כי חיובו תלוי במילוי תנאי שלא קוים או שטרם קוים. הנתבע רשאי להוכיח בראיות בעל פה כי התלווה תנאי כלשהו לחיוב השטרי".

(ש' לרנר, דיני שטרות, מהדורה שנייה, עמ' 310 – ההדגשות שלי – י.ב.).

המבקשת וביתה טוענת, כי בעת מסירת השטר התלווה תנאי לפרעונו, והוא כי האלבומים/הדיסקים/התמונות יימסרו בפועל.

תנאי זה, על פי גירסתן העובדתית, לא התמלא עד היום.

השאלה האם פעולה זו של "סנקציה" מצד המשיב, בדרך של נטילת (מרבית) התמורה עימו (מתוך כוונה ליטול את כולה), היא פעולה בתום לב ובדרך מקובלת, תיבחן בהליך העיקרי.

כידוע, ההלכה היא כי "דיני הטעות, ההטעיה, הכפיה והעושק הקבועים בחוק החוזים (חלק כללי), חלים גם לעניין חיוב שטרי; דיני הקיזוז והערבות, החלים לעניין חיוב חוזי, חלים גם לעניין חיוב שטרי (ראו רע"א 6250/98 הנ"ל).