רזניק אבי נ' עיריית רעננה ואח'

פסק דין חלקי

תביעת נזיקין ותביעת שיבוב לפיצוי בגין נזקי גוף שנגרמו לניזוק בתאונת עבודה. המחלוקת על החבות ועל הנזק.

רקע דיוני

1. בת.א. 54525/05 – הוגשה תביעת הניזוק כנגד עיריית רעננה, מרכז הראשונים / דוד הבר וכלל חברה לביטוח בע"מ, המבטחת של שניהם [להלן – "העירייה", "מרכז ראשונים" / "הבר" ו – "כלל"].

2. בת.א. 53976/06 – הוגשה תביעת שיבוב של המוסד לביטוח לאומי לפי סעיף 328 לחוק המוסד לביטוח לאומי [נוסח משולב] התשנ"ה – 1995 [להלן – " המל"ל" ו - "חוק המל"ל"] נגד אותם נתבעים.

3. הדיון בשתי התביעות אוחד. למען הסדר הטוב, בכל מקום בו ייאמר "התובע" – הכוונה לניזוק. המל"ל – יכונה בשמו.

4. מרכז ראשונים וכלל הגישו הודעות לצדדים שלישיים כלפי גורמים שונים וחלקם הגישו הודעות לצד רביעי. בהחלטתי מיום 29.6.08 הוריתי על פיצול דיון באופן שתחילה תוכרענה המחלוקות ביחסי התובעים והנתבעים.

רקע עובדתי ועובדות שאינן שנויות עוד במחלוקת

5. מרכז ראשונים, בניהולו של הבר, יזמה והקימה בנייני דירות ומרכז מסחרי בשטח הסמוך לרח' אחוזה פינת רח' מכבי ברעננה [להלן – "הפרויקט"]. העירייה מצידה אישרה תוכנית מתאר של הפרויקט ובמסגרתה נבנה, על השטח של מרכז ראשונים, משטח גרנוליט בהיר המשתרע מהפרויקט ועד להתחברותו למדרכה ברח' אחוזה [להלן – "משטח הגרנוליט"]. לאור הפרש גובה בין משטח הגרנוליט לבין המדרכה, בנתה מרכז ראשונים לאורך מקום ההתחברות שיפוע בטון [להלן – "השיפוע"]. המדרכה עצמה רוצפה באבני "אקרשטיין" בצבע אדמדם – אפור [להלן – "משטח אקרשטיין"] ואין חולק כי היא בהחזקתה ובאחריותה של העירייה. עוד ביום 8.5.01 חתם נח שינדלר, מפקח על הבנייה מטעם העירייה על אישור "מפקח על הבנייה" ב"תנאים לקבלת טופס 4". לא נטען להסכמה חוזית בעניין חלוקת או העברת אחריות לנזקים שייגרמו לצדדים שלישיים בפרויקט לרבות בגבולותיו.

6. והנה, כעבור כ – 10 חודשים וביום ששי ה – 8.3.02, צעד התובע, תושב רעננה יליד 1949 מביתו אל חנות צילום "פוטו ציון" ברח' אחוזה בעיר, לשם רכישת חלק למצלמה המשמשת לעבודתו. לאחר הסדרת ענייניו בחנות, יצא לרח' אחוזה ופניו לכיוון מעבר החצייה בפינת רח' אחוזה ומכבי.

7. התובע שצעד על משטח הגרנוליט לא הבחין בהפרש הגובה ובשיפוע בין שני המשטחים, וכתוצאה מכך מעד, הוטח קדימה, נחבט אל הרצפה ושבר את כתפו השמאלית בידו הדומיננטית [להלן – "התאונה", "הכתף"].

8. מיד לאחר התאונה אובחן בחדר מיון של בי"ח מאיר שבר ניתוק עם תזוזה משמעותית בכתף, ידו של התובע קובעה במתלה והומלץ לו על ניתוח. ביום 17.3.02 נותח לרדוקציה וקיבוע באמצעות ברגים על ידי פרופ' מוזס בביה"ח אסותא. למחרת שוחרר עם חבישות וקיבוע באמצעות מתלה.

9. ב – 30.4.02 אבחן פרופ' מוזס הגבלה ניכרת בתנועות הכתף ובהמלצתו פנה התובע לטיפולי פיזיותראפיה. לאחר מכן המשיך התובע בביקורות ובטיפולים אך בסופו של יום נותר עם נכות ומגבלות בכתף.

הנכות הרפואית

10. כל אחד מהצדדים הגיש חוות דעת רפואית מטעמו. פרופ' מוזס מטעם התובע, העמיד את נכותו על 25% . פרופ' נרובאי מטעם הנתבעים, העמיד את נכותו של התובע על 10%.

11. המל"ל, התובע כאן בתביעת השיבוב, הכיר בתאונה כתאונת עבודה, קבע לו תקופת אי כושר מלאה בת 3 חודשים ולאחר מכן נכויות זמניות: 100%: מ - 8.6.02 ועד 14.6.02. 50% מ – 15.6.02 ועד 30.8.02. ועדה רפואית מיום 6.11.03 מצאה הגבלה ניכרת בסיבוב כלפי חוץ של הכתף ביד דומיננטית והעמידה את נכותו הצמיתה של התובע על 25%, בהתאם לסעיף 41 [4] ג' לתוספת לתקנות הביטוח הלאומי [קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה] תשט"ז - 1956 [להלן: "תקנות המל"ל"]. הועדה לא הפעילה את תקנה 15 לתקנות המל"ל משום שהתובע חזר לעיסוקו כמהנדס ואף פתח ביום 15.6.02 משרד עצמאי. בסך הכל שילם, משלם וישלם המל"ל לתובע דמי פגיעה, מענקי נכויות זמניות וקצבת נכות מעבודה בסך של 1,896,266 ₪ ליום הגשת הסיכומים [להלן – "תגמולי המל"ל"].

12. לאור הפערים בין חוות דעת מומחי הצדדים, מונה פרופ' הלפרין כמומחה מטעם בית המשפט. בבדיקותיו מצא רגישות בקדמת הכתף, הגבלה ניכרת בעיקר בתנועת סיבוב חיצוני וכן חולשת שרירים. הוא שלל נכות בגין צלקת. על כן העמיד את נכותו כקביעת פרופ' מוזס מטעם התובע וכקביעת הועדה הרפואית על 25% לפי הסעיף 41 [4] ג' לתקנות המל"ל.

13. פרופ' הלפרין אישר את קביעות פרופ' מוזס לעניין נכויות זמניות: 100% לחודשיים, 60% לחודשיים נוספים ו – 50% לחודשיים נוספים. בכלל אלה אישר את המלצת פרופ' מוזס על עבודה משרדית חלקית בתחילת מאי 2002.

14. פרופ' הלפרין כתב כי אינו צופה שיפור או החמרה במצב התובע, כי מגבלות תפקודיות קשורות בפעילות של הכתף וכי ייתכן ומדי פעם יזדקק לטיפול בתרופות נוגדות דלקת וכאבים.

15. חוות דעת המומחים הוגשו ללא חקירה. הנתבעים אינם חולקים עוד על קביעות פרופ' הלפרין. מעבר לנדרש, בנסיבות העניין, לאור המימד האובייקטיבי המיוחס לחוות דעתו של מומחה בית המשפט ובהיעדר טעמים לסטות ממנה, מתקבלת חוות דעת זו על מלוא קביעותיה הרפואיות.