רזניצקי ואח' נ' קאוזר ואח'

פסק דין

תביעה לשיפוי התובעים בגין נזקים אשר אירעו לאופנועו של התובע 1 כפועל יוצא מתאונת דרכים מיום 9/3/10 .

לטענת התובעים במועד הנקוב, רכב התובע 2 על אופנוע בנתיב הימני , מבין שני נתיבים ברחוב חזון איש בבני ברק. לטענת התובע 2, בעודו נוסע כאמור, סטה לפתע, במהירות וללא כל איתות , רכבו של הנתבע 1 אשר נסע בנתיב משמאלו לכיוון נתיב נסיעתו וזאת על מנת להחנות את רכבו במפרץ חנייה מימין. לטענת התובעים משכך, פגע אופנוע התובעים ברכבו של הנתבע 1 בחלקו הקדמי הימני בסמוך למראת הצד. לטענת התובעים, בנסיבות האמורות,האחריות לתאונה מוטלת לפתחו של הנתבע 1 ומשכך עליו ועל מבטחת רכבו - הנתבעת 2, לשפותם בגין הנזקים אשר אירעו לאופנועם כפועל יוצא מהתאונה.

לטענת הנתבעים, בכביש בו ארעה התאונה יש באיזור התאונה רק נתיב נסיעה אחד בו נסע הנתבע 1. לטענת הנתבע 1, הוא נוסע בנתיב האמור מידי יום ומחנה את רכבו במפרץ החנייה מימין. לטענת הנתבעים, הנתבע 1 אותת על כוונתו להחנות מימין ואף החל בפועל בפנייה לימין על מנת להחנות במפרץ החנייה וזאת, במהירות איטית הואיל ותנאי החנייה אינם מאפשרים כניסה מהירה של הרכב. לטענת הנתבעים, בשעה שהנתבע 1 הסיט את רכבו כאמור ואף החל בפועל בפניה, הגיח התובע אשר ניסה לעקוף את רכבו של הנתבע 1 שלא כדין מימין , תוך שאין הוא מאפשר לו להשלים את כניסתו לכיוון החנייה ומשכך , פגע ברכבו של הנתבע בחלקו הימני באיזור הדלת. בנסיבות האמורות , לטענת הנתבעים, האחריות לתאונה מוטלת לפתחו של התובע ומשכך, יש לדחות את תביעתו.

בדיון אשר התקיים בפני העידו התובע 2 והנתבע 1 אשר, בין היתר, אף הדגימו בפני את התאונה באמצעות רכבי הדגמה באופן מפורט, איש איש לגירסתו .

התרשמתי מן העדויות , עמדתי על נסיבות התאונה, מיקום הרכבים ומיקום הפגיעות ועיינתי בכל הראיות אשר הוצגו בפני .

לאחר ששקלתי את טענות הצדדים ,את עדויותיהם ואת הראיות בתיק , אל נוכח נטלי הראייה – מצאתי כי יש לדחות את התביעה ולהלן יפורטו טעמי.

הגם נכון שעסקינן בתביעות קטנות, בהן בית המשפט מגמיש את הדרישות הקבועות בחוק, הרי שעדיין חלה על התובע חובה להוכיח את תביעתו, וזאת בבחינת "המוציא מחברו עליו הראיה". הנטל החל על התובע בהקשר זה הינו להוכחת העובדות המשמשות בסיס לתביעתו- דהיינו את האירוע , את האחריות הנובעת מאותן עובדות, את הנזק אשר אירע לו כפועל יוצא מכך וקשר סיבתי בין הנזק לבין האירוע .

בהקשר לנטל השכנוע נקבע מפורשות בפסיקה כי :

"...נטל השכנוע הוא נטל ראייתי מהותי שהוא חלק מדיני הראיות. נטל זה הוא הנטל העיקרי המוטל על בעל דין הנדרש להוכיח את העובדות העומדות ביסוד טענותיו. אי עמידה בנטל זה משמעותה דחיית תביעתו של מי שהנטל מוטל עליו"

[ רע"א 3646/98 כ.ו.ע. לבניין נ' מנהל מע"מ, פד"י נז (4) 981]

   וכן, בע"א 6821/93 בנק המזרחי נ' מגדל כפר שיתופי, פד"י מט' (4) 221-239:

"..תפקידו של נטל השכנוע הוא להכריע בתנאי אי וודאות שכפות המאזניים מעוינות.....בהליכים אזרחיים מוטל הנטל על "המוציא מחברו" באשר הוא זה הטוען לשינוי המצב הקיים"

מן הכלל אל הפרט –

במקרה המונח בפני מדובר בגרסה מול גרסה ומשכך, על בית המשפט לבחון האם יש בעדויות גופן, בדין או בראיות החיצוניות בכדי לתמוך באיזה מגרסאות הצדדים באופן המטה את מאזן ההסתברויות לכיוון גרסה זו.

בחינה כאמור מעלה כי לא זו בלבד שהתובעים לא הרימו את הנטל המוטל עליהם להוכחת תביעתם, אלא שמאזן ההסתברויות אף נוטה במקצת לכיוון גרסת הנתבעים ומשכך, דין התביעה להדחות.

כך, ראשית – מצאתי כאמינה גרסת הנתבע 1 ולפיה, במקום התאונה קיים נתיב נסיעה אחד. מלבד עדותו של הנתבע 1 אשר היתה לענין זה עקבית וקוהרנטית, חיזוק לטענה האמורה ניתן למצוא בעדותו של התובע 2- אשר ,במסגרת חקירתו הנגדית, שינה גרסתו באשר למספר הנתיבים במקום. כך, בעדותו הראשית טען התובע 2 כי במקום שני נתיבים- הוא נסע בנתיב הימני והנתבע 1 בנתיב משמאלו. בניגוד לגרסא זו טען התובע 2 בחקירה הנגדית כי הוא לא נסע בנתיב הימני אלא :"בצמוד לימין" (עמוד 2 שורה 11) וכן, כי הסימון על הכביש היה מטושטש ואולם, הכביש היה רחב (ראה עמוד 2 שורה 13). שינוי גרסתו של התובע 2 כאמור, יש בו בכדי לתמוך בטענה ולפיה היה במקום נתיב אחד.

זאת ועוד, במסגרת חקירתו הנגדית הודה התובע 2 כי הנתבע 1 נסע מעט לפניו ואף במהירות הגבוהה ממנו וזאת, על מנת להכנס לחנייה מימין (ראה עמוד 2 שורה 5). בנסיבות בהן היה במקום רק נתיב אחד ובו נסע הנתבע 1 לפני התובע, אין זאת אלא שכטענת הנתבע 1 בעת שהנתבע 1 ביצע פנייה לכיוון החנייה, עקף אותו התובע שלא כדין מימין והכל בשעה שאין נתיב נוסף המאפשר לו נסיעה כאמור.

יתרה מכך, תימוכין לכך שהנתבע 1 כמעט השלים את הפניה לכיוון ימין ניתן אף למצוא במיקום הפגיעות ברכבו. כך, לו אמנם טענת התובעים היתה נכונה והסטייה היתה מהירה לכיוון נתיב הנסיעה של התובע 2, כי אז היה מצופה שהאימפקט בין כלי הרכב יהיה כאשר רכבו של התובע נפגע בחזיתו ואולם, אין עוררין כי רכבו של התובע נפגע בצדו הימני ואף זאת באיזור הדלת דהיינו במרכז צדו. מיקום הנזק ברכבו של הנתבע 1 אף בו יש בכדי לתמוך בטענתו ולפיה כבר היה במהלך הפנייה עת פגע בו אופנועו של התובע 2.

לאור האמור, הנני קובעת כי לא זו בלבד שהתובעים לא הרימו את הנטל המוטל עליהם להוכחת אחריותו של הנתבע 1 לתאונה, אלא שמאזן ההסתברויות נוטה לכיוון גרסת הנתבע 1 ולפיה, האחריות לתאונה מוטלת לפתחו של התובע 2 אשר ביצע , שלא כדין ובלא נתיב עקיפת רכבו של הנתבע 1 מימין ולא איפשר לו השלמת סטייתו לשם חנייה מימין.