רזנוסצ'יקוב ואח' נ' ואלד ואח' ותביעה שכנגד

פסק דין

בפני תביעה ותביעה שכנגד שמקורה בסכסוך שכנים בגין נזקי רטיבות מדירה אחת לאחרת.

לטענת התובעים, דירתם נמצאת מתחת לדירה שהייתה של אבי הנתבעת ז"ל, מדירה זו דלפו מים לדירתם ובשל דליפת המים הדירה הייתה ללא דיירים בין 1/3/11 ועד 1/11/2012 ונגרם להם נזק של הפסד כספי של דמי שכירות במשך 8 חודשים, עד שנתרצתה הנתבעת לעשות שיפוצים בדירתה ולהחליף צינור מים, או אז יכלו גם הם לעשות שיפוץ בדירתם ולהשמישה למגורים. התובעים עותרים לקבלת הפסד שכירות (18,400 ₪), עוגמת נפש (10,000 ש"ח) והוצאות עבור הנכס שהיה ללא דיירים (1550.39 ₪).

הנתבעת טוענת, כי התובעים מבקשים לקבל ממנה כספים בטענות שווא, כי העניין נדון בפני המפקחת על המקרקעין, שני הצדדים הגישו ערעור לבית המשפט המחוזי, ולבסוף הגיעו לפשרה שהנתבעת עמדה בה ופעלה על פיה. לדבריה, משפנו אליה התובעים תיקנה את הנזק בדירתה, אך הסתבר בדיעבד כי הייתה נזילה נוספת עליה לא יכלה לדעת.

הנתבעת אף הגישה תביעה שכנגד על סך 30,000 בשל כך שהיא חיה לטענתה בפחד ובאימה מהתובעים שתבעו אותה בפני המפקחת על הבתים המשותפים, וכי בשל אותו פחד גם היא לא השכירה את דירת אביה ז"ל, שכן חששה מהתנהגותם של התובעים כלפי הדיירים, ולפיכך ביקשה לקבל את הפסד דמי השכירות של הדירה.

הצדדים הציגו בפני פסק דין של המפקחת על המקרקעין, מיום 21/12009, שסקר את טענות טענות הצדדים בדיון, וקבע כי בעת הדיון שהתקיים ביום 3/12/08 טענו התובעים, כי לא חודרת רטיבות חדשה לדירתם, אלא שיש בה נזקים כתוצאה מהרטיבות שחדרה אליה בעבר מדירת הנתבע. פסק הדין אמד את עלות התיקונים בדירת התובעים בסך של 11,000 ₪.

שני הצדדים ערערו על פסק הדין, והתיק חזר אל המפקחת לאחר שהצדדים הגיעו לפשרה בבית המשפט המחוזי, לפיה התיק יוחזר להכרעת המפקחת. בפני המפקחת הגיעו הצדדים לפשרה נוספת, לפיה ימונה מומחה מטעם בית הדין, אשר יחווה דעתו אם נגרמת רטיבות חדשה לדירת התובעים, ואלו תיקונים דרושים.

המומחה שמונה קבע בחוות דעתו, כי אותרה חדירת רטיבות פעילה מדירת הנתבעת לדירת התובעים, כי סימני הרטיבות הינה פועל יוצא מכשל בצנרת מים דירתית מקומית, הממוקמת בסבירות גבוהה באזור פינת האוכל בדירת הנתבעת, כן ישנם סימני רטיבות ישנים כתוצאה מכשל בצנרת שתוקן על ידי הנתבעת ביום 13/8/08.

פסק דינה השני של המפקחת ניתן ביום 13/7/2011. לנוכח חוות דעת המומחה, חייבה המפקחת את הנתבעת לבצע את מלוא התיקונים בדירתה וזאת בתוך 10 ימי עבודה, וכן חייבה אותה לשלם לתובעים את עלות הסכום שישלמו לבעל מלאכה שיתקן את הליקויים בדירתם בסך של 7,000 ₪ לכל היותר. הנתבעת חויבה עוד בהוצאות משפט ושכ"ט עו"ד.

יצויין, כי קודם לפסק דין זה והסכמות הצדדים הציגו התובעים הצעות לתיקון, אותם צרפו לכתב התביעה וכתב ההגנה בתביעה שכנגד, על סך של 32,000 ₪, 17,400 – 19,808 ש"ח. סכום אותו לא הסכימה הנתבעת לשלם, וככל הנראה בצדק.

העולה מן המקובץ, אכן מדירת אביה של הנתבעת נזלו מים לדירת התובעים. תיקון אחד שנעשה כבר בשנת 2008 לא צלח וחייב תיקון נוסף. בין התיקון הראשון לשני, ניהלו הצדדים הליכים משפטיים ביניהם, כאשר התובעים עתרו לחייב את הנתבעת בתשלום סכומים גדולים הרבה יותר מאלה שחוייבה לשלם לבסוף, כך שאין בידי לומר כי מדובר בהליכי סרק.

התובעים טענו, כי לא השכירו את הדירה במשך 8 חודשים בין המועדים 1/3/2011 – 1/11/2011, ואף הוכיחו את העברת הארנונה על שם הנתבעת 1 ביום 10/3/11, אך לא הביאו כל עדות של שוכרי הדירה, שהוצג הסכם השכירות שנחתם עימם במועדים הרלוונטים, כי עזבו את הדירה בשל המצב הבלתי נסבל וחוסר היכולת לגור שם. יתירה מזו, התובעים הציגו חוזה שכירות לפיו השכירות הסתיימה ביום 1/3/11, דהיינו חוזה השכירות לא נקטע באיבו אלא הסתיים במועדו. התובעים לא הוכיחו כל נסיון להשכיר את הדירה לאחר סיום תקופת השכירות ומהתמונות שהוצגו בפני עלה כי אכן הייתה רטיבות בתקרת הדירה, במקומות מסויימים, אך לא התרשמתי כי הדירה לא הייתה ראויה למגורים. מכאן, לא הוכח לטעמי, כי הדירה לא הושכרה אך בשל הרטיבות מדירת הנתבעת.

עוד עלה מפסק דינה של המפקחת, כי לכתחילה שני הצדדים סברו שהתיקון הראשון פתר את הבעיה, רק בדיעבד הסתבר שיש נזילה נוספת. ההליכים לקחו זמן רב כיוון ששני הצדדים ערעורו על פסק הדין, והנזילה אותרה ותוקנה רק לאחר שהגיעו להסכמות בפני בית המשפט המחוזי ולאחר מכן בפני המפקחת. כאמור, בפועל, הסתבר כי הסכומים שעתרו להם התובעים מלכתחילה מן הנתבעת, היו מופרכים, כך שלא ניתן לטעון כי הנתבעת ניהלה הליך שווא.

בנסיבות העניין, אני קובעת כי התובעים לא עמדו בנטל להוכיח את תביעתם, כי הדירה עמדה ריקה במשך 8 חודשים אך בשל הרטיבות, וגם לא ראיתי לפסוק להם עוגמת נפש בסכום שדרשו ובכלל. מדובר בארוע תאונתי שיכול להתרחש, העובדה היא שהנתבעת תיקנה את הדירה מייד כשפנו אליה ב- 2008, ולא יכלה לדעת כי ישנה נזילה נוספת. ההתדיינות בין הצדדים נמשכה, גם בשל התנהלותם של התובעים. משכך אני דוחה את תביעת התובעים.

גם הנתבעת לא עמדה בנטל להוכיח את התביעה שכנגד שהגישה, לא הוכח כלל מה הייתה הסיבה בגינה לא הסתירה את הדירה את הדירה, וגם אם ניתן היה לחוש באולם בית המשפט כי התובעים מתנהגים כלפיה באגרסיביות, והיא חשה מאוימת, איך בכך כשלעצמו כדי להצדיק מתן פיצוי.

זכות להגשת בקשת רשות ערעור בתוך 15 ימים לבית המשפט המחוזי.

המזכירות תשלח את פסק הדין לצדדים.

ניתן היום, כ"ו תמוז תשע"ב, 16 יולי 2012, בהעדר הצדדים.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: