רזיאל נ' עראקי ואח'

פסק דין חלקי

1. עניינה של התביעה שלפני בתאונת דרכים שהתרחשה ביום 18.4.12 בראש העין.

2. לטענת התובע, נסע בציר תנועה בו זכות הקדימה מסורה לו, כאשר לפתע הופיעה רכב הנתבעות, בחוסר זהירות, חסם במפתיע את דרכו וביצע פניית פרסה בניגוד לחוק. התובע טען שכתוצאה מכך דרכו נחסמה לחלוטין וצומצמה יכולתו לבלום ולמנוע את התאונה. התובע העמיד תחילה תביעתו על סך של 6,594 ₪. בהמשך הגיש התובע כתב תביעה מתוקן בו הוסיף רכיבי תביעה נוספים והעמיד גובה תביעתו על סך של 14,644 ₪.

3. לטענת הנתבעות, רכבם נסע לעבר צומת הרחובות המיילדת ושבזי בראש העין. עם התקרבה לצומת החלה הנתבעת 1 להאט רכבה ובדקה כי הצומת פנוי, אותתה והחלה לפנות שמאלה לרחוב שבזי במקום מותר ובו קו הפרדה מקווקו. לפתע, התפרץ רכב התובע לצומת ופגע עם חזיתו בצד השמאלי של רכב הנתבעות. רכב הנתבעות היה בשלבי סיום חציית הצומת, לפיכך, התובע הוא שלא נתן לנתבעת זכות קדימה. הנתבעות טענו כי אומנם זכות הקדימה מסורה היתה לנתבע שנסע בדרך הראשית אך מדובר בזכות יחסית והתובע נסע במהירות.

4. התובע חזר בפני על גרסתו לפיה נסע באיטיות בכביש והנתבעת ביצעה פניית פרסה במקום אסור. התובע טען כי הבחין בנתבעת יוצאת לאט ומייד בלם את אופנועו תוך גרימת נזק מזערי. התובע חזר וטען כי בעת התאונה רכבה של הנתבעת היה בזווית 90 מעלות ניצב לכביש. התובע טען כי זווית זו תומכת בגרסתו לפיה הנתבעת ביצעה פנייה פרסה ולא פנייה שמאלה כפי שטענה, שאז רכבה היה בזווית שמאלה ולא ניצב. התובע טען כי בעת התאונה גלגליה הקדמיים של הנתבעת היו על פס ההפרדה. התובע הגיש כתב תביעה מתוקן ובו תבע ירידת ערך. ברם, התוספת לחוו"ד השמאי התומכת בטענה זו הוצגה רק במהלך הדיון.

5. הנתבעת 1 גם היא חזרה על גרסתה וציינה כי נסעה ברחוב שבזי ונכנסה לרחוב המיילדת שהינו רחוב צדדי. הנתבעת 1 ביצעה פניית פרסה חוקית ברחוב המיילדת יצאה חזרה לכיוון כביש שבזי והחלה בפנייה שמאלה לביתה. הנתבעת 1 טענה כי בטרם ביצעה את הפנייה אותתה, הסתכלה ימינה ושמאלה ולא הבחינה בתובע. התובעת טענה שרכב הנתבע הגיח במהירות גבוה ופגע ברכבה בעת שכבר היה באמצע הכביש. הנתבעות טענו כי מיקום רכב הנתבעת בעת התאונה בניצב לכביש תומכת בגרסתה. שכן, במידה והיתה מבקשת לבצע פניית פרסה ברחוב שבזי, בו קיים נתיב אחד לכל כיוון, רכבה היה בזווית העת התאונה.

6. לאחר ששקלתי את טענות הצדדים ולאחר שעיינתי בתמונות הנזקים, אני קובעת שהאחריות לתאונה מוטלת על שני הצדדים, מעיקרי הטעמים הבאים:

בראש ובראשונה, התרשמתי לחיוב מעדותה הרהוטה, הבהירה והעקבית של הנתבעת והיא מהימנה עלי. בנוסף, התובע עצמו הודה כי הבחין בנתבעת כשרכבה ניצב בזווית 90 מעלות לכביש. במידה וגרסת התובע נכונה והנתבעת ביקשה לבצע פנייה פרסה ברחוב בו קיים נתיב נסיעה אחד לכל כיוון, רכבה לא יכול להיות ניצב זווית 90 מעלות כשגלגליו הקדמיים על קו ההפרדה, במידה וגרסת התובע היתה נכונה הרי שרכב הנתבעת היה אמור להיות בזווית. כך, שגרסתו של התובע לפיה רכב הנתבעת היה ניצב לכביש, תומכת דווקא בגרסת הנתבעת לפיה פנתה ימינה מרחוב שבזי לרחוב המיילדות ביצעה שם פניית פרסה וחזרה לרחוב שבזי כשהיא מבצעת פנייה שמאלה כדין ורכבה יצא מרחוב המיילדות כשהוא ניצב לכביש.

7. ברם, גם אם נקבל את גרסת הנתבעת לאופן קרות התאונה, הרי שיש מקום להטיל על הנתבעת אחריות לקרות התאונה. הואיל והתאונה ארעה בעת שהנתבעת יצאה מדרך צדדית לדרך ראשית, בה זכות הקדימה היתה מסורה לתובע, היה עליה להבחין בתובע מבעוד מועד ולהימנע מיציאה לכביש בשעה שהדרך אינה פנויה.

8. יחד עם זאת, אני סבורה שלתובע "אשם תורם" לקרות התאונה. מאחר והנתבעת יצאה מכביש צדדי ועל פי מיקום הנזקים וזווית הרכב בעת התאונה, רכבה היה במרכז הכביש בעת התאונה, קרי הנתבעת כבר היתה באמצע הפנייה שמאלה, הרי שהיה על התובע להבחין בנתבעת קודם לקרות התאונה, ועפ"י הפסיקה היה עליו לאפשר לה להשלים את הפנייה שמאלה בבטחה, גם אם זכות הקדימה בכביש היתה מסורה לו ובכך למנוע התאונה.

משכך, מצאתי לנכון לייחס לתובע "אשם תורם" של 20% לקרות הנזק.

לפיכך, מצאתי לנכון לפסוק לתובע 80% מתביעתו בגין הנזק הישיר עפ"י דו"ח השמאי ושכ"ט השמאי. מצאתי לנכון להתערב ברכיב עוגמת נפש, זמן ונסיעות והפסד ימי עבודה, מהטעם שבנזקי רכוש בגין תאונת דרכים עסקינן ונזקים אלה לא הוכחו.

ביחס לירידת הערך – התובע כאמור הגיש כתב תביעה מתוקן, בו עתר לחיוב הנתבעות בתשלום נוסף בסך של 6,650 ₪ בגין ירידת ערך. רק במהלך הדיון שנערך ביקש התובע לצרף חוו"ד משלימה מטעם השמאי לביסוס טענה זו. נציג הנתבעת עמד על זכותו לעיין בחוו"ד השמאי, לחקור את השמאי ובמידת הצורך להגיש חוות דעת נגדית. לפיכך, על התובע להגיש חוו"ד המשלימה לבית המשפט. הנתבעות יגישו תגובתן ובמידת הצורך יערך דיון נוסף לצורך חקירת השמאי מטעם התובע. לאחר מכן, יינתן פסק דין משלים.

10. התביעה מתקבלת בחלקה. הנני מורה לנתבעות לשלם לתובע סך של 4,875 ₪ (המהווים 80%) בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מיום הגשת התביעה, ביום 10.6.13, ועד למועד התשלום בפועל.

בנוסף, אני מחייבת את הנתבעות לשלם לתובע הוצאות משפט בסך של 600 ₪ בצירוף ריבית והפרשי הצמדה כחוק מהיום ועד ליום התשלום המלא בפועל.

לעניין ירידת ערך – התובע יצרף חוו"ד משלימה מטעם השמאי בתוך 14 יום מהיום. לאחר הגשת חוו"ד תינתן זכות תגובה לנתבעת ובמידת הצורך יקבע דיון לצורך חקירת השמאי. יחד עם זאת, לאור כך שחלוקת האחריות נקבעה, מומלץ לצדדים להגיע להסדר בדבר ירידת הערך ולהימנע מההוצאות הנוספות הכרוכות בקיום דיון נוסף וזימון השמאי.

בקשת רשות ערעור לבית המשפט המחוזי בתוך 15 יום.

ניתן היום, כ"ה שבט תשע"ד, 26 ינואר 2014, בהעדר הצדדים. התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: