רזוק נ' רזוק ואח'

החלטה

1. לפניי בקשה לביטול פסק דין, שניתן נגד המבקשת בהעדר הגנה ביום 1.9.13. על פי פסק הדין חויבו המבקשות לשלם למשיבה סכום של 50,000 ₪, בתוספת הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד, בגין אירוע תקיפה אשר תואר בכתב התביעה.

2. לטענת המבקשות, כתב התביעה כלל לא הומצא להן. רק עם מתן פסק הדין, נודע להן אודות התביעה. לגופו של עניין, לטענת המבקשות, המשיבה היא שתקפה אותן, ואחת המבקשות אף נזקקה לטיפול רפואי בעקבות האירוע.

3. המשיבה מתנגדת לביטול פסק הדין. לטענתה, כתב התביעה הומצא כדין לידי מר רג'א מרזוק, המתגורר עם המבקשות, והוא חתום על אישור המסירה. לא הובא תצהיר מטעמו, על מנת לסתור את אישור המסירה. כן טוענת המשיבה, כי הבקשה הוגשה באיחור וכי לא תצמח תועלת מביטול פסק הדין, שכן המשיבה הייתה הנתקפת, ולא התוקפת.

4. כידוע, פסק דין שניתן במעמד צד אחד ניתן לביטול על פי שתי עילות: ביטול מתוך חובת הצדק, מקום שמתברר כי נפל פגם במתן פסק הדין, וביטול על פי שיקול דעת בית המשפט.

כאשר מתברר כי פסק הדין ניתן על יסוד המצאה פגומה, הרי שהוא פגום, ושומה על ביה"ש לבטלו, מתוך חובת הצדק, אף מבלי לבחון משקלן של טענות המבקש וסיכויי הצלחתו (ע"א 64/53 כהן נ' יצחקי, פ"ד ח 395, 397).

ככל שלא נפל פגם במתן פסק הדין, אפשר שיבוטל פסק הדין על פי שיקול דעת ביהמ"ש, כאשר לביהמ"ש נתון שיקול דעת רחב בעניין זה. על ביהמ"ש לבחון, ראשית, מהי סיבת המחדל שבעטיו לא הוגש כתב הגנה במועד, ושנית – אם יש בפי המבקש טענת הגנה, הראויה להישמע, ואם ביטול פסק הדין עשוי להניב למבקש תועלת.

אשר לסיבת המחדל, הרי שאם מתברר כי אי הגשת כתב ההגנה, או אי ההתייצבות לדיון, נבעו מאי הבנה, או אפילו מתוך רשלנות מסוימת מצד המבקש, ואין מדובר בהבעת זלזול מופגן בביהמ"ש, הרי שביהמ"ש יטה לקבל את בקשת הביטול, ולברר את טענות המבקש לגופן (ע"א 32/83 ויולט אפל נ' דוד קפח, פ"ד לז(3) 431, 438). מחדליו הדיוניים של המבקש יבואו על תיקונם באמצעות פסיקת הוצאות לטובת הצד שכנגד, תוך שביהמ"ש יעדיף להגשים את תכלית ההליך השיפוטי, ולא לשלול מצד להליך את זכות הגישה לערכאות, שהינה זכות יסוד (רע"א 1958/00 אריה נדב נ' סלון מרכזי למכונות כביסה וטלויזיה בבית אל על, פ"ד נה(5) 43, 47-48).

אולם עיקר המשקל יינתן לשאלה השנייה, קרי – סיכויי ההצלחה של המבקש בהליך המשפטי. מי שמבקש ביטולו של פסק דין שניתן נגדו בהעדר הגנה אינו נדרש להוכיח את טענותיו בשלב זה, ודי אם יראה, כי יש בפיו הגנה אפשרית (ע"א 32/83 הנ"ל, 438).

5. אינני מוצאת בסיס לקבוע, כי נפל פגם במתן פסק הדין. פסק הדין ניתן על יסוד אישור מסירה שנחתם על ידי קרוב משפחתן של המבקשות, ואילו בבקשה אין התייחסות כל שהיא לאותו אישור מסירה, ולא הובא תצהיר מטעם קרוב המשפחה, אשר יתייחס מפורשות לחתימתו. נקודת המוצא היא, איפוא, כי פסק הדין ניתן כדין, ועל כן יש לבחון את הבקשה על פי שיקול דעת ביהמ"ש.

6. המבקשות לא הסבירו את המחדל שבאי הגשת כתב ההגנה, למעט בטענה, כי לא ידעו על התביעה. ייתכן, כי על אף מסירת כתב התביעה כדין, הרי שזה לא הגיע לידיעתן, ולכן לא התגוננו. הדעת נותנת, כי נתבע שמקבל לידיו תביעה בגין נזקי גוף, ומייחס לו תקיפה של אדם אחר, יהא בעל עניין להתגונן מפני התביעה.

סבורני, כי הבקשה לביטול הוגשה במועד, ולכל הפחות – לא הוצגה אסמכתא המעידה על כך שחלף המועד החוקי להגשת בקשה לביטול פסק הדין.

לגופו של עניין, וזה העיקר – קיימת מחלוקת עובדתית ממשית אודות האירוע המתואר בכתב התביעה. כל אחד מהצדדים טוען כי נתקף, ולא תקף, ובמובן זה אין ספק, כי עשויה לצמוח תועלת מביטול פסק הדין, לאחר שביהמ"ש יבחן את גירסאות שני הצדדים, ויכריע ביניהן. אף שאלת הנזק שנגרם באירוע נתונה למבחן ביהמ"ש, ואף בעניין זה עשויה לצמוח תועלת מהביטול.

7. סיכומו של דבר, על מנת שהמחלוקת בין הצדדים תתברר כדבעי, ולא תוכרע על פי צד אחד בלבד, שומה עלי לבטל את פסק הדין. עם זאת, מאחר ומצאתי כי המצאת כתב התביעה נעשתה כדין, יחויבו המבקשות בהוצאות המשיבה.

8. אשר על כן, פסק הדין מיום 1.9.13 – מבוטל.

כל אחת מהמבקשות תשלם למשיבה הוצאות הבקשה לביטול, בסך 1,000 ₪ (ובסך הכל – 2,000 ₪), תוך 30 יום מקבלת החלטה זו, וללא קשר לתוצאות ההליך העיקרי.

על המבקשות להגיש כתב הגנתן תוך 30 יום מקבלת החלטה זו.

המזכירות תמציא החלטה זו לצדדים.

ניתנה היום, ט"ז טבת תשע"ד, 19 דצמבר 2013, בהעדר הצדדים.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: