רז נ' עיריית תל אביב-יפו

פסק דין

המערער הורשע על ידי בית המשפט לעניינים מקומיים בת"א בשל ארבעה דוחות של חנייה שלא כדין. הוא נדון לקנס בסך 1,000 ₪ בגין כל אחד מארבעת הדוחות (פסק הדין מפי כב' השופטת הדס פלד).

הערעור דנן סב על ההרשעה ולחילופין על חומרת העונש.

העובדות הסובבות את דוחות החניה אינן שנויות במחלוקת. המערער החנה את רכבו ברחוב בר אילן בתל אביב בארבעה מועדים שונים, בשעות שונות, כששני גלגלי שמאל של רכבו על המדרכה השמאלית של הרחוב (הרחוב הוא חד סטרי והביטויים "ימין" ו-"שמאל" הם ביחס לכיוון הנסיעה המותר). שפת המדרכה היא צד שמאל צבועה בפסים אדום – לבן, לאמור שהחנייה בצד זה אסורה.

בצד ימין של הרחוב, היינו על המדרכה הימנית במקום מסוים מוצב תמרור ג-49, שעניינו "חנייה זמנית" והוא מתיר את החנייה על המדרכה בשעות מסוימות לבעלי תו אזורי.

המערער כל אימת שהגיע לקטע הרחוב הנ"ל וביקש להחנות את רכבו שם, התבונן בתמרור ובסביבתו והגיע למסקנה שאין זה הגיוני שהתמרור מבקש להסדיר חנייה זמנית בצד ימין של הרחוב, היינו על המדרכה הימנית. כל כך מפני שלאורך המדרכה מצד ימין מצויים מפרצי חניה ושפת המדרכה צבועה כחול – לבן כך שאין צורך בתמרור כדי להתיר שם חנייה. המערער סבר, אם כן, שהתמרור שהוצב, כאמור, על המדרכה הימנית, לא לשווא הוצב והוא אמור להסדיר חנייה זמנית על המדרכה שמצד שמאל. כך סבר ולכן החנה את רכבו בדרך שהחנה ובזמנים שהחנה על המדרכה השמאלית.

מתברר שהתמרור אכן היה מיותר ואין מי שיודע מדוע הוצב במקום שהוצב. מכאן קשה לגזור את המסקנה שהמערער גזר לאמור שהתמרור אינו מסדיר דווקא חנייה בצד ימין במקום שאין בו צורך אלא הוא מסדיר את החנייה בצד שמאל.

בית משפט קמא, לא קיבל את סברתו של המערער ופסק בפשטות שבצד השמאלי של הרחוב אסורה חנייה הן לצד המדרכה והן על פני המדרכה. בית המשפט דחה את טענות המערער בדבר טעות במצב דברים או פסלות פעולת העירייה בשל פגם מנהלי חמור או טענת הגנה מן הצדק בשל אכיפה בררנית.

אף אני סבור שהטענות הללו אינן שייכות לעניין ואין בהן כדי להכשיר את פעולת החנייה האסורה.

לעניין טעות במצב דברים. אינני יודע איך אפשר היה לטעות בהקשר לנסיבות בקטע הרחוב הנדון. פשוט וברור הוא שהסימון על שפת המדרכה השמאלית אוסר חנייה שם ואין לצד המדרכה השמאלית או על פני המדרכה הזאת, שום תמרור המתיר חנייה. ייחוס תמרור מצד ימין אל המותר או האסור בצד שמאל הוא מהלך שאיננו מובן ובוודאי אי אפשר לראות בו טעות במצב הדברים.

טענת הפסלות המנהלית נוגעת להצבת התמרור המיותר. הטענה היא שהצבתו ללא כל צורך עשויה להטעות את הבריות ובשל כך יש לראות את ההצבה כפסולה וכל הוראה או מהלך שנעשה מכוחה כבטל ומבוטל.

אין כל צורך לדוק פורתא בשאלת הפסלות של הצבת התמרור שכן כמבואר למעלה מכאן התמרור אינו מתייחס לצד שמאל של הרחוב ואין עמו כל הטעיה לגבי הנעשה בצד ההוא.

הטענה של אכיפה בררנית מבוססת על "מדיניות מקלה" שהעירייה נוקטת בה לעניין חנייה על המדרכה באזורים מסוימים של תל אביב בשעות מסוימות. השופטת קמא קבעה שטענת המדיניות לא הוכחה לפניה. בממצא זה אינני יכול להתערב. המערער עשה ניסיון להוכיח את טענתו לפני לראשונה על ידי שהציג מה שנחזה כתמליל של שיחת טלפון שקיים עם פלונית מאגף החנייה של העירייה המאשרת לכאורה את המדיניות.

המתבונן בדף התמלול ייראה מיד את השיטה החובבנית שבה הדבר בוצע באופן שלבית משפט אין יכולת ואין גם רשות להתייחס למסמך כזה. גם טענה זו יש לדחות.

לא מצאתי מקום להתערב בעונש שנגזר למערער שכן המערער חזר, שנה, שילש וריבע את מהלכי החנייה האסורה אף על פי שראה בכל פעם מחדש שדוחות בדבר חנייה אסורה מודבקים על חלון מכוניתו. שמע מינה שהמערער בחר להתעלם מן החוק, להתעלם מאיסור החנייה במכוון ונטל חרות לעצמו להציב את רכבו על מדרכה באופן שמקשה מאוד את תנועת הולכי רגל על המדרכה ובנסיבות מסוימות אפילו יכול לגרום לתקלה חמורה ולאסון.

אין כל סיבה שלא יישא בעונש של קנס שנגזר לו.

הערעור על כל מרכיביו נדחה.

ניתן היום, כ"ז אלול תש"ע, 06 ספטמבר 2010, בהעדר הצדדים.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: