רז נ' עיריית תל אביב-יפו

פסק דין

ערעור על החלטת בית משפט לעניינים מקומיים בתל אביב יפו (כב' השופטת יסכה רוטנברג) מיום 13.10.09 בש"א 6979/08, במסגרתה אישר בית המשפט לביצוע צו הריסה מינהלי שהוצא כנגד תוספת למבנה מחומרים שונים שנבנתה ברח' בושם 21 גוש 6138, חלקות 42 ו- 97 בתל אביב לאחר שדחה את עתירת המערער לביטול הצו.

בהחלטתו של בית משפט קמא מיום 13.10.09 נקבע בסעיף 12 סיפא כדלקמן:

"לאור העובדה שהחלטה זו ניתנת בהעדר הצדדים ועל מנת לאפשר למבקש להערך לביצוע הצו, אני מעכבת את ביצועו ב- 10 ימים. הצו יהא ניתן לביצוע החל מיום 24.10.08".

ברור כשמש בצהרי היום כי השנה שנרשמה בסעיף 12 סיפא היינו 2008, היתה טעות בהקלדה זאת לא רק נוכח הינתן ההחלטה ביום 13.10.09 כי אם גם כפועל יוצא מרישת הסיפא של סעיף 12.

כל תילי תילים של טענות בענין זה בהן העסיקני המערער שתי ישיבות הן טענות מחוסרות תום לב. ראוי היה שהמערער בפרט כשהוא מיוצג ימנע מכך וחבל שלא שעה לעצתי לעשות כן.

כפקיד בית המשפט הייתי מצפה מב"כ המערער עצמו לפנות לבית המשפט קמא ולעשות לתיקון הטעות.

גם לגופו של ענין, אין בערעור כלום. הלכה היא כי בית משפט שלערעור לא יתערב בקביעות עובדתיות של ערכאה דיונית אלא במקרים חריגים והמקרה דנן אינו נמנה עליהם. עיון בתיק בית המשפט לרבות בפרוטוקול העדות של המערער מגלה נכוחה כי ממצאו של בית המשפט על היות המערער בגדר פולש, נטוע היטב בחומר הראיות ומסקנתו של בית משפט קמא כי בהיותו פולש זכותו לעתור לביטול הצו נשענת על כרעי תרנגולת היא מסקנה סבירה בנסיבות שאין מקום להתערב בה. גם טענות אחרות של המערער בדבר מועד ביצוע העבודות, נדחו באופן מנומק על ידי בית משפט קמא ולא מצאתי לשנות את החלטתו שאין בה כל דופי או פגם הקורא לתיקון.

אני דוחה את הערעור.

כבר נקבע בע"פ 104/84 מרדכי מאיר נ' מדינת ישראל ועוד בשנת 1984 כי :

"מבחינת הגיונם של דברים, אין מקום להבחין בין ערכאה ראשונה לבין ערכאת ערעור. אמת המידה, המיושמת על ידי בית המשפט בבואו לשקול הטלת הוצאות, מעוגנת בהרשעה, אך לא בא הגורם הדומיננטי, שבעטיו מוטלות ההוצאות. להבדיל למה התביעה האזרחית בה קשורות הוצאות בדרך כלל בתוצאות ההליכים (אם כי גם שם עלולה צורת דיון המשפט להשפיע על ההחלטה), הרי בהליך הפלילי לא בהרשעה כשלעצמה הסיבה האוטומטית להטלת ההוצאות אלא באופן ניהול המשפט ובתוכנן של הטענות. מבחינה זו אין כמובן נפקא מינה בין הערכאה הראשונה לבין הערכאה השניה או השלישית; אם אופי הטענות היה מופרך וטרדני ובכך הסיבה להטלת ההוצאות, מה לי ערכאה הראשונה ומה לי הערכאה השניה... "

הלכה זו שורדת עד עצם היום הזה.

בהתחשב בזמן שהקדשתי לשמיעת טענת סרק בדבר אי היות הצו בתוקף רק משום שבהחלטת בית המשפט היתה טעות בהקלדה שכל בר בי רב יכול היה להבחין בה בנקל ובהתחשב בכך שהמערער העסיק גם את בית משפט קמא בהתנגדות סרק לתיקון טעות הקולמוס כאשר היה צריך להצטרף אליה מלכתחילה וכאשר לכל אלה נוסיף את העובדה שלא היה כלום בערעור, אני קובעת כי המערער ישלם למשיבה (על הצד הנמוך) הוצאות בסך 2,500 ₪. סכום זה יחולט מסכום שהפקיד המערער לצורך עיכוב הביצוע (5,000 ₪) והיתרה תוחזר למערער.

תיק בית משפט לעניינים מקומיים מוחזר לידיה הנאמנות של ב"כ המשיבה .

ניתנה והודעה היום ח' ניסן תש"ע, 23/03/2010 במעמד הנוכחים.

עפרה צ'רניאק, שופטת

הוקלד על ידי: סיגל לוי התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: