רז נ' עובדיה ואח'

פסק דין

מדובר בתאונת דרכים שארעה ביום 12.5.11 בכביש שבין צומת הכפר הירוק לצומת מורשה, בכייון ממערב למזרח. עקב עומס התנועה המכוניות נסעו ב"שיירה".

מדובר בתאונת מסוג "שרשרת" שבה מכוניתו של הנתבע 1 התנגשה במכוניתו של התובע וכתוצאה מכך מכוניתו של התובע נדחפה והתנגשה במכונית שהיתה לפניה.

הנהג, נתבע 1, טוען שמכונית התובע לא נהדפה על ידי מכוניתו לעבר המכונית שהיתה לפניה בשיירה.

אני מאמין לתובע, כי מכונית הנתבע 1 גם התנגשה במכוניתו מאחור וגם הדפה אותה כלפי המכונית שהיתה לפניה. לתובע אין פרטים על מכונית זו שהסתלקה מהמקום מטעמים השמורים עם נהג המכונית הזו. הנתבע 1 העיד כי לא שמע, לפני התנגשות מכוניתו במכונית התובע, בכל רעש של התנגשות של מכונית התובע במכונית אחרת.

הנתבעים שילמו לתובע חלק מנזקיו בגין הפגיעה בחלק האחורי של מכוניתו בסך 7,679 ₪ והם מתנגדים לשלם לו עבור הנזקים שנגרמו לחלק הקדמי של מכוניתו.

מדובר בעצם בטענת "הודאה והדחה" ולכן על התובעים מוטל הנטל להוכיח כי מכונית הנתבע 1 לא הדפה את מכוניתו של התובע כלפי המכונית שהיתה לפניה ולא הם אחראים לנזקיה של מכונית התובע בחלקה הקדמי.

הנתבעים לא רק שלא הוכיחו זאת, אלא כאמור, עדותו של נתבע 1 הנ"ל, עומדת בניגוד לטענתם.

לפיכך, יש לקבל את התביעה ולחייב את הנתבעים בתשלום מלוא נזקיו של התובע כתוצאה מהתאונה.

ראשי הנזק הנתבעים הם:

1. ההפרש שבין עלות תיקון הרכב (21,266 ₪), שכ"ט השמאי (500 ₪), ירידת ערך (824 ₪), פחות הסכום שהנבעים שילמו לתובע בסך 7,679 ₪ - היתרה בסך 14,911 ₪.

2. טרחת התובע סביב תיקון הרכב, אובדן זמן ועוגמת נפש בסך 1,000 ₪.

3. ריבית שהתובע שילם לבנק בגין הלוואה שהתובע קיבל מהבנק לתשלום עבור תיקון הרכב, בסך של 14,000 ש". ריבית זו מסתכמת בסך של 900 ₪ מיום 20.9.11 עד היום.

אין לי ספק שהתובע זכאי לקבל מהנתבעים את נזקיו כאמור בסעיף 1 דלעיל. אני גם סבור שיש לחייב את הנתבעים בתשלום הנזק הבלתי ממוני, האמור בסעיף 2 דלעיל. כידוע, תיקון רכב כרוך בבזבוז זמן, בטירדה רבה ובעגמת נפש, גם אם התובע קיבל רכב חילופי מהמוסך.

הנזק הנזכר בסעיף 3 דלעיל, הגם שהתביעה בגינה היא חריגה במקומותינו, יש לקבלה, הואיל ולתובע מגיע פיצוי בגין הזמן שעבר מהיום שבו התובע שילם למוסך עבור התיקון (19.5.11) ועד מתן פסק הדין. התובע אינו אמור לממן מכיסו את הריבית על הסך של 14,000 ₪. התובע הוכיח את הסכום שהבנק גבה ממנו בגין הריבית בסך 900 ₪. גם אילו התובע לא היה לוקח הלוואה מהבנק, היה על הנתבעים לפצותו בגין הריבית הרעיונית (במידה והוא לא מימן את הסכום מיתרת החובה שלו בבנק, שאז היה עליהם לפצותו בגין הרבית החריגה) שהוא יכול היה לקבל בגין הסכום הנ"ל. התובע רשאי לבחור בדרך שבה בחר, דהיינו של לקיחת הלוואה בבנק לתשלום עבור התיקון ולדרוש מהנתבעים שיפצו אותו בשל כך.

לפיכך, אני מחייב את הנתבעים, ביחד ולחוד, לשלם לתובע, תוך 30 יום, את הסך של 16,811 ₪ ועוד הוצאות משפט בסך של 500 ₪.

תוך 15 יום, ניתן לבקש מבית המשפט המחוזי להגיש ערעור על פסק הדין.

ניתן היום, י"ג תמוז תשע"ב, 03 יולי 2012, בהעדר הצדדים.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: