רז נ' להב

החלטה

עסקינן בבקשת התובע (להלן: "המבקש") להתיר הצגתן של ראיות נוספות מטעמו (כ- 250 מסמכים), זאת לאחר תום שמיעת הראיות בתביעה כספית שהגיש ובטרם ניתן בה פסק דין.

העובדות הצריכות להכרעה

1.ראשיתם של דברים בתביעה כספית על סך של 2,392 ₪ שהגיש המבקש כנגד הנתבע, עו"ד יוחנן להב (להלן: "המשיב") שעילתה אי מסירת חשבונית מס.

2.המשיב עתר לדחיית התביעה הן מחמת "מעשה בית דין" והן לגופה.

3.ביום 2.9.09 התקיים דיון בתביעה ובטרם ניתן בה פסק דין הגיש המבקש "בקשה דחופה לעיון מחדש", בה עתר לאפשר לו להציג תיק מוצגים עב כרס, המחזיק כ- 250 מסמכים.

3.1המשיב התנגד לבקשה ולאחר חליפת דברים בכתב ניתנה על ידי ביום 6.3.2011 החלטה, בה אפשרתי למבקש, לפנים משורת הדין ואך מן הטעם כי עסקינן בהליך של תביעות קטנות בו אינו מיוצג (לעומת נתבע שהינו עורך דין במקצועו), לשוב ולהגיש בקשה מנומקת להתיר הצגתן של ראיות נוספות לאחר תום הדיון, תוך שהוא נדרש לנמק את הטעמים לאי הגשת הראיות הנוספות במועד וכן להתייחס לרלוונטיות של כל מסמך אשר צירופו מבוקש למחלוקת נשוא התביעה.

3.2בקשה כאמור הוגשה ביום 7.4.11 (נושאת כותרת : "תגובת התובע להחלטה של כב' השופטת מיום 6.3.11), תגובת המשיב לה הוגשה ביום 31.5.2011 ותשובת המבקש לתגובת המשיב הוגשה ביום 4.7.2011 .

טענות הצדדים בקליפת אגוז

המבקש נימק בקשתו בטענה כי המשיב צרף לכתב הגנתו "תיק מוצגים שאין להם כל קשר לענין התביעה" ועל כן יש "ליתן לו את יומו בבית המשפט ולאפשר לו להגיש ... את תיק המוצגים שמצורפים ע"מ להעמיד את הדברים במקומם".

מנגד טען המשיב כי יש לדחות את הבקשה הן מן הטעם שהמבקש לא גילה בתצהיר אלו ראיות יש בידו, שיש בהן כדי להוסיף לטענותיו בהליך שהתנהל והסתיים ויכולות להשפיע על תוצאתו והן מאחר ולא השכיל להביא טעם מיוחד לאי הצגתן של אותן ראיות במועד.

המסגרת הנורמטיבית

על פי ההלכה הנוהגת על בעל דין להגיש ראיותיו "ב"חבילה אחת" ומשמבקש הוא לחרוג מן הכלל ולהוסיף ראיות מטעמו בשלב מאוחר יותר של ההליך, על בית המשפט ליתן להידרש ולבחון בקשתו בראי השלב הדיוני אליו הגיע ההליך המשפטי (ככל שההליך מצוי בשלב מתקדם יותר, כן יטה בית המשפט שלא לקבל את הראיה), תוך בחינת טיבן של הראיות אשר הגשתן מבוקשת (האם הראיה 'פשוטה' ו"טכנית", שאז יטה ביהמ"ש להתירה) ובהתייחס לאפשרות שעמדה למבקש להציגן בשלב מוקדם יותר (האם הצד המבקש את הבאת הראיה הנוספת ידע או היה עליו לדעת על קיומה של ראיה זו בשלב מוקדם יותר)-

"...דלתותיהם של בתי המשפט פתוחות לרווחה לפני המבקשים סעד, ויכולת הפנייה לבתי-משפט היא מזכויות היסוד של האדם. ואולם, משעברנו את השערים ונכנסנו אל הטרקלין, מחובתנו לשמור על סדרים שקבע בעל הבית ולא כל הרוצה ליטול בא ונוטל. כלל הוא לעניין הגשתן של ראיות, שבעל דין אמור וחייב להגישן ב"חבילה אחת" - כך, ולא בתפזורת, זעיר שם זעיר שם.

אכן "כאשר, מטעמים סבירים והוגנים, מבקש בעל-הדין לתקן את הפגימה שפגם בשלב הראשון של פרשתו הוא, מן הראוי כי בית-המשפט ייענה לו" (שם). אך הנטל הוא, כמובן, על המבקש לסטות מן הסדרים הקבועים, לשכנע את בית המשפט כי יכול הוא לגדור עצמו ביוצא זה כלל.

לעניין זה ייתן בית המשפט דעתו לאופי הראיה הנוספת, כגון אם הייתה ראיה "טכנית" ופשוטה (למשל:ע"א 714/88 [2], בעמ' 95:הגשתה של תעודת זהות להוכחות רווקות; ע"א 27/51 [3], בעמ' 1175-1176). גורם אחר שעשוי להשפיע הוא השלב אליו הגיע המשפט, וככל שיקדם כן ייטב. כך, למשל, בע"א 189/66 [4]: בית המשפט התיר לתובע להשמיע עדות נוספת - לאחר הכרזתו "אלה עדיי" - הואיל והנתבע טרם החל בהבאת ראיותיו הוא. והטעם לכך:הרשאת הבאתו של עד נוסף "אינה משבשת דבר בסדר-הדין התקין" (שם, בעמ' 479 מפי השופט ברנזון). כן יינתן משקל לשיקול, אם יכול היה בעל הדין להביא את הראיות בשלב קודם, ומה טעם לא הובאו הראיות בזמן הראוי." (עא 579/90 רוזין נ' בן-נון, פ"ד מו(3) 738, 742-743 ).

מן הכלל אל הפרט

1.לאחר שנתתי דעתי לבקשה על צרופותיה, לתגובות המשיב, לתשובות המבקש להן ולפסיקה הנוהגת, דומה עלי כי עיתוי הגשת הבקשה - תום שמיעת כל הראיות, טיבן של הראיות אשר הצגתן מבוקשת – קובץ המחזיק כ- 250 מסמכים והעדרו של כל הסבר המניח את הדעת לאי הצגתן כחלק מפרשת ראיות המבקש – מחייבים להורות על דחייתה.

2.מעיון במסמכים אשר צורפו לבקשה עולה כי נערכו עובר למועד הדיון בפני ודומה כי אין חולק שהיו ברשותו של המבקש באותה עת.

יש להניח כי המבקש כלכל צעדיו באופן שסבר, מלכתחילה, כי אין צורך בהצגת המסמכים לבירור והכרעה בתביעתו ואף אם שינה מטעמו לאור טיעוני המשיב בכתב הגנתו ומצא טעם בהצגת המסמכים "כמענה" למסמכים שהציג המשיב, הרי שלא עשה כן בישיבת יום , בה נדונה התביעה במעמד הצדדים.