רז נ' ויטל(המנוח)

החלטה

בפני בקשה למתן פטור מתשלום אגרה.

נקודת המוצא בניהול הליכים משפטיים הינה חובת תשלום האגרה, כקבוע בתקנות בתי המשפט (אגרות), התשס"ז-2007. בית המשפט רשאי לפטור את התובע מתשלום אגרה במקרים בהם "ראה בית משפט שאין ביכולתו של המבקש לשלם את האגרה, ונראה לבית המשפט שההליך מגלה עילה" (תקנה 14(ג) לתקנות האגרות).

כידוע, "על המבקש פטור מאגרה מחמת עוניו להיכבד ולפרט, במדויק, את מצבו הכלכלי, הכנסותיו בששת החודשים האחרונים, מצב חשבונותיו בבנק, פרטים על רכושו ורכוש בני משפחתו ומקורות הכנסה של בני משפחתו הקרובים... באין פרטים אלה לא הונחה התשתית הבסיסית המאפשרת קיום דיון בבקשה לפטור מאגרה" (בבש"א (י-ם) 294/89 יעקב אליאס נ' בלהה שחר ואח'. פורסם בנבו, ניתן ביום 28/09/89).

בהליך שבפני ולאחר קבלת תגובת המשיב התברר, שהבקשה חסרה פרטים מהותיים והכנסות בסכומים בלתי מבוטלים. בכגון דא ההלכה היא, כי "בקשה המוגשת בלא פרטים מלאים ומהימנים אינה מעמידה את התשתית הראייתית הדרושה כדי לדון בבקשה, ודינה להדחות מטעם זה בלבד" (בבש"א 128/89 חיים מצא נ' ציפורה מצא ואח'. פורסם בנבו, ניתן ביום 29/05/89). לאחר עיון בטענות הצדדים ניכר, כי המבקש לא גילה בבקשתו את מלוא הנתונים הרלוונטיים למצבו הכלכלי. יתרה מכך, מהשוואת המסמכים המצויים בתיק עולות סתירות לא מבוטלות, שיש בהן כדי להביא למסקנה שיש לדחות את הבקשה. אבאר.

בבקשתו טען המבקש להכנסה חודשית ממוצעת בסך 5,833 ₪, כאשר את הוצאותיו החודשיות אמד בסכומים העולים על הכנסות התא המשפחתי וכדבריו, "הוצאות אלה משאירות את משפחתי עם יתרה שלילית מתמשכת בסכום ממוצע לשלושת החודשים האחרונים של 50,000 ₪".

בתגובה שהגיש המשיב נטען, כי המבקש הסתיר מבית המשפט עובדות מהותיות באשר להכנסותיו, לרבות הכנסה מדמי שכירות חודשיים בסך 11,100 ₪. עוד התברר, כי המבקש הסתיר קיומו של נכס מקרקעין. אליבא דמבקש, המדובר בנכס בגינו משלם המבקש משכנתא בהחזרים חודשיים בסך 9,600 ₪ לחודש. בתשובתו טען המבקש, כי לא ניתן לצפות ממנו למכור את הנכס "בין יום בכדי לשלם את האגרה", אלא ש"שאלת חוסר יכולתו של בעל דין לשלם אגרה נבחנת לא רק על פי מצב הכספים הנזילים העומדים לרשותו אלא גם על ידי בחינת ערך הרכוש השייך לו, אפשרויות גיוס אשראי כספי בהתבסס עליו" (בש"א (י-ם) 5095/91 שושנה בכרך נ' פטר בכרך. פורסם בנבו, ניתן ביום 26/12/91). לבטח כאשר המדובר באגרה בסך כ- 4,000 ₪ ובנכס המניב הכנסה חודשית בסך 11,100 ₪ אשר בגינו ניטלו ע"י המבקש בעבר הלוואות מבנקים ומאנשים פרטיים.

האמור מצטרף להפקדות המבוצעות בחשבון המבקש, במזומן ובשיקים, שאינן מתיישבות עם הטענה להכנסות נמוכות. בתשובת המבקש נטען, שההפקדות בחשבונו הופקדו "לטובת התובע בכדי לעזור לו "לגמור את החודש" ולהאכיל ולפרנס את משפחתו. כך למשל, אף על העובדה שאימו של התובע כבת 70 שעובדת למחייתה ומצויה במצב כלכלי קשה- העבירה לתובע סך של 5,000 ₪ מבנק הפועלים, כמו כן, הסכומים הנוספים הינם הלוואות שהעניק חמו של התובע לתובע, וכן הכנסות מעסקו של התובע...". אלא שאת פרטי הסיוע לא פרט המבקש בבקשתו, והנטען הועלה לראשונה לאחר קבלת תגובת המשיב.

בהינתן שיעור האגרה בתיק, על פניו, אין כל מניעה שהתובע יסתייע בקרוביו גם במקרה זה, בשים לב לכך שהפניה לאוצר המדינה יש שתהא מוצא אחרון:

"הפתרון של השענות על קופת הציבור, בדרך של בקשה לפטור מתשלום אגרה, חייבת להיות המוצא האחרון והיחיד של מי שנקלע לקושי כלכלי שאינו מאפשר לו לשלם אגרה. הדעת אינה סובלת שהאמצעי של בקשה לפטור מתשלום אגרה יהיה האמצעי הראשון שבה ישתמש בעל הדין בטרם יעשה כל נסיון לפנות לקרוביו כדי לבקש את עזרתם בצר לו" (בשא (חי') 9814/00 ניר רווה נ' דור כימיקלים בע"מ. פורסם בנבו. ניתן ביום 03/05/01).

זאת ועוד, למרות שלמבקש ארבעה ילדים קטינים, לא פרט המבקש את הקצבאות להן זכאי התא המשפחתי. האמור מקבל משנה חשיבות בהינתן מצבה הבריאותי הנטען של רעייתו, המונע ממנה לעבוד ומכאן השאלה, האם זכאית היא לקצבאות מל"ל או לקצבאות אחרות.

המבקש אף לא צרף תדפיסי עו"ש מלאים. כאשר עמד על כך המשיב התברר, כי למרות שנטען שהאמור נבע מהשמטה מקרית, דווקא בחודשים הללו בוצעה הפקדה ע"ס 266,000 ₪ שנטען כי הינה הלוואה לכיסוי חובות שנטל מאנשים פרטיים, לכיסוי חוב להסרת עיקול ולתשלומי מחייה נוספים ושוטפים. מעבר לעובדה שהמבקש הסתיר נטילת ההלוואה ונמנע מלצרף את תדפיסי העו"ש הרלוונטיים, על פניו באפשרותו היה להפנות כ- 4,000 ₪ מהסכום האמור לטובת תשלום האגרה, או להגדיל את ההלוואה שנטל בכ- 4,000 ₪ נוספים, לצורך פרעון האגרה. עיון בתדפיס העו"ש מעלה הפקדה נוספת ביום 06/08/13 בסך 16,300 ₪, שלא ניתן לה כל הסבר.

יצוין, כי גם לתשובתו לא צרף המבקש תדפיסי עו"ש מלאים. בהינתן ובתדפיסים הנוספים שהוגשו הופיעו הפקדות בסכומים העולים על 280,000 ₪, לא ברור מה היה מתגלה לו היו מוגשים תדפיסים גם לששת השבועות הנוספים. די בהסתרת המידע והצגתו באופן חלקי וחסר, כדי לדחות את הבקשה.

אם לא די באמור, אזי מהמסמכים המצויים בתיק עולה שהמבקש העניק למשיב הלוואה, אך לא הבהיר מקור הכספים אותם הלווה למנוח (300,000 ₪ !), כאשר באותה עת נדרש המבקש ליטול בעצמו הלוואות למחייה, כדבריו. יצוין, כי במכתב ב"כ המבקש שצורף לתגובת המשיב נכתב, כי "המנוח קיבל הלוואה בסך של 300,000 ₪ במזומן ממרשי, כנגד ההלוואה מרשי קיבל שיק בסך 300,000 ₪ מהמנוח" (הדגשה הוספה). למרות האמור, בתשובת המבקש נכתב, כי המבקש "הסכים לשמש למנוח כערב להלוואות שנטל המנוח" וכי "תיווך הלוואות לבקשת המנוח" (הדגשות הוספו), ובתמורה וכמחווה חברית, "נתן לתובע 1% מסכום ההלוואה". הסתירות המהותיות האמורות, אומרות דרשני.

יובהר- למרות שבה"פ 22492-02-12 ניתנה החלטה הפוטרת את המבקש מתשלום אגרה, המדובר בראיה לכאורה בלבד, כאשר בהתאם למידע שהונח בפני, על פניו, המצב העובדתי שהונח בפני כב' בית המשפט המחוזי (כעולה מלשון החלטתו), אינו תואם את המצב לאשורו.

למען שלמות התמונה אוסיף, כי לצורך קבלת צו מניעה, הפקיד המבקש 5,000 ₪ בקופת בית המשפט וזאת, כאשר בהתאם לפרוטוקול הדיון מיום 20/08/13, הסכום נקבע לבקשתו והופקד בתוך ימים ספורים. המבקש לפטור עצמו מתשלום אגרת בית המשפט, נדרש להוכיח כי אין ביכולתו לגייס כספים לתשלום האגרה, אלא שהמבקש דווקא הוכיח, כי באפשרותו לגייס סכומים כאמור בפרקי זמן קצרים.

לנוכח מכלול האמור לעיל, דין הבקשה להדחות. האגרה תשולם בתוך 14 ימים שאחרת, תמחק התביעה.

המבקש ישא בהוצאות המשיב בסך 750 ₪, שישולמו בתוך 30 ימים מהיום, ללא קשר לתוצאות ההליך.

ניתנה היום, י' חשון תשע"ד, 14 אוקטובר 2013, בהעדר הצדדים. התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: