רושקין נ' פנחסוב ואח'

פסק דין

1.תביעה זו עניינה נזקי רכוש שנגרמו לרכב התובע בתאונה מיום 20.7.09. לטענת התובע, בעת שעמד ליד המדרכה, רכב הנתבע "יצא מהשער מצד שמאל ופגע ברכבי, מאחור+ מימין".

הסכום הנתבע עומד על סך 5,589 ₪ והוא כולל את הנזק לפי חוו"ד שמאי, ירידת ערך ושכ"ט השמאי.

2.הנתבע מכחיש את גרסת התובע וטוען, כי רכב התובע שחנה בניצב למדרכה בימין הדרך, החל בנסיעה אחורנית לצורך יציאה מהחניה ופגע בחלקו הקדמי של רכב הנתבע שיצא משערי מפעל החרושת בקרית ביאליק ופנה ימינה.

3.בדיון שהתקיים בפניי העידו התובע, עד מטעמו; מר מיכה לוגבינסקי והנתבע.

4.לאחר ששמעתי את העדים והתרשמתי מהופעתם בפניי ולאחר שעיינתי במסמכים שהוגשו ובתמונות הנזק, הנני קובע כי התובע הוכיח את תביעתו וכי האחריות לתאונה רובצת על הנתבע, אם כי בנסיבות העניין יש להטיל על התובע אשם תורם בשיעור 25%, הכל כפי שיתואר להלן.

5.אין חולק כי התאונה ארעה בעת שהתובע יצא מחנייה בנסיעה לאחור לצורך "התיישרות" ונסיעה קדימה. הצדדים חלוקים בשאלה, האם המפגש בין הרכבים התרחש בעת ששניהם היו בתנועה אם לאו.

בעניין זה העידו התובע והעד מטעמו כי רכב התובע היה בעצירה לאחר שסיים את הנסיעה לאחור והתכוון לנסוע לפנים. הנתבע לעומת זאת העיד כי רכב התובע היה בנסיעה ובעת שהבחין בו הנתבע לא יכל "כבר לעצור".

6.במחלוקת זו הנני מעדיף את גרסת התובע שנתמכה ע"י העד מטעמו. בכגון דא, לא מצאתי סתירות בין הגרסאות והנזקים ברכבים מתיישבים עם פגיעה של רכב הנתבע ברכב התובע לאחר שזה סיים את הנסיעה לאחור ונעצר.

7.אכן, נסיעה לאחור מטילה על הנהג חובה לנקוט באמצעי הזהירות הדרושים כדי למנוע סיכון או פגיעה (תקנה 45(1) לתקנות התעבורה), אך אם הלה סיים את הנסיעה לאחור ללא יצירת סיכון, "עובר הכדור למגרשו" של הנתבע שיצא מחצרים (שערי המפעל) וביציאתו זו היה עליו להאט ולתת זכות קדימה לכלי רכב המתקרבים באותו כביש, לפני שייכנס אליו (תקנה 64(ב)(2) לתקנות התעבורה), וכזה הוא רכב התובע.

8.בשים לב להתרשמותי מתמונות הנזק ברכבים, מהעדויות ומהשרטוטים שהונחו בפניי, יש לקבוע כי יציאתו של הנתבע היתה בסמיכות לחומה שהסתירה את שדה הראייה שלו ימינה, ועל כן, כניסתו לכביש מבלי שעצר את רכבו (אף שאין חובה בדין לעצור) עומדת בעוכריו.

9.הנתבע אף קושר עצמו לאחריות לאירוע התאונה עת הודה כי ביקש סליחה מהתובע "לא עשר, אולי אפילו יותר". דבריו כי "מכובד שיבקשו סליחה וזה מה שקרה", אין בהם כדי לנתק את בקשת הסליחה מהאחריות לתאונה.

10.באשר לחלקו של התובע באירוע התאונה, וכפי שציינתי, יש להטיל על התובע אשר תורם לאירוע התאונה. התובע חנה בצמוד לחומה ויציאתו מהחניה חייבה נסיעה לאחור, כשדה הראיה שלו מימין מוסתר. אמנם התובע סיים את נסיעתו לאחור והיה בעצירה לקראת נסיעה קדימה, אך צורת עמידתו זו יצרה סיכון שהביא בסופו של יום לאירוע התאונה. נוכח שדה הראיה המוגבל, הייתי מצפה כי התובע ינקוט ביתר זהירות או ייעזר במכוון שיוודא כי הכביש פנוי.

לקביעתי ולאור התרשמותי ממכלול הראיות והעדויות, כי יש לחייב את התובע באשם תורם לאירוע התאונה בשיעור של 25%.

11.באשר לגובה הנזק, אני מקבל את חוות הדעת מטעם התובע הן לעניין הנזק והן לעניין ירידת הערך. משכך, יש לקבוע כי נזקיו של התובע בעקבות התאונה הינם כמפורט בתביעה.

בשים לב לאשם התורם, יש לפסוק לתובע פיצוי בשיעור 75% מסך כל נזקיו, קרי – סך של 4,192 ₪.

12.התוצאה היא, שאני מחייב את הנתבעים ביחד ולחוד לשלם לתובע סך של 4,192 ₪ בצירוף בפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 2.12.09 ועד התשלום המלא בפועל. כמו כן, ישלמו הנתבעים לתובע הוצאות משפט בסך 300 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד התשלום המלא בפועל.

מודעת הזכות להגיש בקשת רשות ערעור לביהמ"ש המחוזי בחיפה, תוך 15 יום.

המזכירות תעביר עותק מפסק הדין לצדדים.

ניתן היום, ה' סיון תש"ע, 18 מאי 2010, בהעדר הצדדים.